אם תרצו היהודים הם עם, וזו ההתחלה

הדו-שיח עם הפלשתינים נפתח מחדש, ואנו חוזרים שוב אל שורשי הדברים. אנו שבים ואומרים להם: "אם תרצו היהודים הם עַם, וזו ההתחלה". המפגשים בעבר הגיעו למבוי סתום ונתקעו תמיד בסירוב הפלשתיני להכיר ביהודים כעם. כל הסכם המחייב אותם להכיר בזהות הלאומית היהודית ובזכותו של העם היהודי למדינה משלו מחזיר את ההנהגה הפלשתינית לכוּךְ מחשבתי, שעד כה הם לא נחלצו ממנו. בעיניהם זה מובן מאליו שהצד הישראלי מכיר בצד פלשתיני כעם (וזאת למרות שהיסטורית קל להוכיח שמדובר בשברי מהגרים מארצות ערב השונות שהצטרפו כאן וייסדו לאומיות ערבית נוספת). אך הם ממשיכים לדבוק בעיקרון שהיהודים הם דת ולא לאום. כך זה נכתב גם באמנת אש"ף וגם באמנת החמאס. המחסום הזה אינו מקרי: דת אינה זקוקה למדינה, ולכן היהודים יכולים להתקיים כדת בגלויות השונות ללא זכות לאומית למדינה, לטריטוריה משלהם. בלית ברירה יצטרכו מנהלי המשא-ומתן לתת לנציגים שאיתם הם נדברים את עקרונות היסוד של הלאומיות היהודית ואת דבריהם של ההוגים הציוניים. זו תהיה משימה מרתקת ללמד ציונות את אויבינו שאינם חובבי ציון. וראשון לכולם נצטרך ללמד אותם את ספרו של ב"ז הרצל "מדינת היהודים". הרצל היה המנהיג שיצר את המהפכה הציונית, המנהיג שהגדיר את שאלות היסוד ואת פתרונן. עיקרון היסוד היה שהיהודים הם עם, ופתרון בעיית קיומם מוגדר כשאלה לאומית. ככל עם, הפתרון למצוקת היהודים הוא טריטוריאלי, ולכן יש להקים מדינה יהודית בסיוע עמי התרבות. הוא הציג את ארץ ישראל כמקומה של המדינה היהודית. וכך כתב: "במשך כל ההיסטוריה שלהם לא חדלו היהודים לחלום חלום מלכות...הם אמרו: לשנה הבאה בירושלים...כעת עלינו להראות כי מחלום זה עשוי לצמוח רעיון בהיר כאור היום". אומנם זכור לכולנו שבעקבות פרעות קישינב, הוא נסוג לפתרון זמני וביקש להעביר את היהודים לאוגנדה, אך התעשת ודבק בארץ ישראל. כבר בפתח המשא-ומתן הכריז לאחרונה אבו מאזן, שלא יכיר לעולם במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. על ניסוח עיקרון זה קרסו מספר טיוטות הסכם שנוסחו בעבר בינינו לבינם. הלאומיות היהודית מיוסדת על עיקרון האחדות היהודית ועל שותפות הגורל בין היהודים בכל העולם. מדינת ישראל קמה מלכתחילה כפתרון לעם היהודי בגלויותיו, וה"קומון סנס" היהודי אומר שלא סביר שאלה היושבים בציון (קרי: היהודים הישראלים) יינתקו מן היהודים בגולה ויגיעו להסכם עם הפלשתינים, כקבוצה נפרדת. על בסיס התפיסה הלאומית הזאת נחקק חוק השבות. אנו עם שהקים לו מדינה, ולא מדינה שהקימה לה עם. במשא-ומתן הקרוב נצטרך לחזור אל שורשי הדברים: "אנו היהודים הנדברים איתכם איננו באים אליכם כנציגי הדת היהודית למצוא פתרון לדת היהודית, בדומה לפתרון בעיות דת של נוצרים ומוסלמים. אנו עם, וכעם אנו זכאים להגדרה עצמית לאומית במסגרת מדינית". נחזור ונזכיר את הצהרת בלפור (1917), ואת החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות - יהודית וערבית, על בסיס של חלוקה לאומית (ולא חלוקה דתית בין יהודים, מוסלמים ונוצרים). בסיס ההסכם חייב להוביל להכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי. אכן היהדות היא גם דת וגם לאום (בשונה מעמים אחרים), אך הסכם יוכל להיווצר רק לאחר הכרה של הפלשתינים בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. כל ניסיון של אויבינו במשא-ומתן הקרוב להוביל ל"ישראל כמדינת כל אזרחיה" מיועד לבטל את המעמד המיוחד שיש לעם היהודי במדינתו האחת והיחידה. עלינו לחזור ולשנן את המנטרה: "אם תרצו היהודים הם עם, וזו ההתחלה".