להציל את האקדמיה

גופים אלה פירסמו דוחות מזעזעים, שמהם עולה כי אם יימשך המצב הקיים, נידרדר כולנו למצב של התאבדות לאומית. פרופסורים מסוימים, מזהירים שני הארגונים, מצמיחים כאן שכבת משכילים שונאי עמם ומדינתם, ומטפחים את הדור הבא של מרצים באוניברסיטות שיהיו בצלמם כדמותם. השיטה היא פשוטה להחריד: עוסקים בשטיפת-מוח באמצעות 'סיליבוסים' (תוכניות לימודים) המאופיינים בתכנים אנטי-לאומיים ואנטי-ציוניים, ומנתחים טקסטים השוללים את זכות קיומה של 'המדינה הקולוניאליסטית', מעודדים השתמטות מצה"ל ומוקיעים את התנועה הציונית. בכיתות הלימוד מתבססים בעיקר על מאמרים רדיקליים אנטי-ציוניים ופרו-פלשתינים, שאינם אלא תעמולה פוליטית במסווה של מחקר מדעי. ומי שאינו מאמץ את התזות הללו, אל יצפה לציון עובר. "תחשבו כמונו, תקבלו ציון". כמה פשוט. כמה מעוות. ושלא יספרו לנו מעשיות הבל, כאילו אין שום השפעה להטפותיהם של המרצים, על סטודנטים שבילו 6-3 שנים באוניברסיטה, ויוצאים משם שטופי-מוח. תשאלו את פרופ' (לביופיסיקה) אלישע האס: "לפרופסור הניצב בפני תלמידיו בכיתה כוח רב להשפיע על עתידם. מכוח החופש האקדמי הוא מכתיב את גופי הידע והדעה שעליהם ללמוד, ו[מכתיב] אלו תשובות ישיבו במבחנים, כדי שיזכו בתואר אקדמי". ישראל הרשמית התעלמה מחגיגת ההשתוללות: מרצים יזמו סימפוזיונים תחת הכותרת: 'ישראל אפרטהייד', אך מנעו מבעלי דעות מנוגדות להופיע בהם. אחרים אירגנו כינוסים להבנת החמאס, תחת הכותרת: 'קולות מעזה', והשתתפו בהפגנות אנטי-ישראליות בחו"ל תחת דגלי אש"ף. ויש המדווחים לסטודנטים שיום העצמאות אינו חגם, מפני שזהו יום זיכרון לנכבה הפלשתינית.

ישראל הרשמית המשיכה לשתוק כשפרופ' אוריאל רייכמן (שאינו חשוד כאיש ימין), קבע: "ישנם מרצים ששנאתם לישראל כה גדולה, עד שהם מותחים אנאלוגיה בין ישראל לגרמניה הנאצית". ישראל שתקה. אף אחד לא קם. לא משרד החינוך שעמדתו רופסת מול הוד מעלתה האקדמיה, ולא הפרקליטות שאמורה לבלום טרור אינטלקטואלי. לא המפלגות הציוניות ולא הכנסת שהעדיפה עד לאחרונה לברוח מהנושא. מול שתיקת הממסד, קמו כאמור שני גופים חוץ-ממסדיים, שחושבים שאפשר גם אחרת. תנועת 'אם תרצו', שחיברה דוח עובדתי לגבי המצב העגום באוניברסיטת באר שבע, הודיעה שאם תימשך ההסתה, תיידע את היהודים הטובים בתפוצות, התורמים ממיטב כספם לאוניברסיטה, על-אודות ממצאיה, ותציע להם לשקול מחדש את תרומותיהם. "העובדות שנחשפו מציגות לכאורה תמונה שלפיה המחלקה לממשל ולפוליטיקה פועלת נמרצות וביודעין לקידום מסרים אנטי-ציוניים חריפים", כתבו ראשי התנועה רונן שובל וארז תדמור. למותר לציין שבראש מחלקה זו עומד פרופ' ניב גורדון, ממובילי חרם בינלאומי על ישראל. במחלקתו נמנו תשעה אנשי סגל המעורבים בפעילות פוליטית של השמאל הקיצוני, שישה מרצים החתומים על עצומת תמיכה בסרבנים, שמונה מורים המביעים עמדות השמאל הרדיקלי, ועוד. אין פלורליזם, אין יושר אינטלקטואלי כלפי הסטודנטים, אין איפכא מסתברא – כולנו ניב גורדון. משל למה הדבר דומה? – למינוי מטה כללי לצה"ל שכל אלופיו הם בוגרי גוש אמונים, או לחילופין בוגרי 'בצלם'. מישהו היה רואה בהרכב שכזה משהו שבכלל מתקרב ליושר אינטלקטואלי?

ואילו דוח אחר, שחובר על-ידי 'המכון לאסטרטגיה ציונית', חשף הטיה פוסט-ציונית במחלקות לסוציולוגיה בכל הארץ: "בכל האוניברסיטאות, למעט בר-אילן, קיימת במחלקות לסוציולוגיה הטיה פוסט-ציונית ברורה, והיא חריפה במיוחד בקמפוסים של תל אביב ובאר שבע. קיימת מגמה ברורה לקעקע את יסודות האתוס הציוני. מבין כלל הקורסים שנבדקו, עסקו הסטודנטים ב-146 מקורות ציוניים לעומת 440 מקורות פוסט-ציוניים". האין זה המתכון לאינדוקטרינציה בנוסח ז'דאנוב? העובדות ברורות כשמש, אבל באוניברסיטאות נחרדו מן החוצפה לחשוף ערוותן. במקום להתייחס לגופם של ממצאים ולהתמודד עם העובדות המדהימות שנחשפו, מנסים להשתיק את הביקורת באמצעות נחירות-בוז מתנשאות בנוסח: "טענות פשטניות ואינפנטיליות", "משטרת מחשבות", ובזעקות שבר: "הצילו את האקדמיה". מדהים להיווכח עד כמה אלה המתיימרים להיות אבירי הביקורת, נאחזים פאניקה כשהם הופכים להיות מושאי הביקורת.