בפרשתנו, פרשת כי תצא, אנו מצווים למחוק את זכר עמלק. זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ - תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא תִּשְׁכָּח [דברים, כ"ה].
מספר פעמים אנו נדרשים לזכור את אשר עשה לנו עמלק. מה בדיוק עשה עמלק? מה מיוחד בעמלק, מדוע יש חובת זכירה שגוררת חובות אחרות לגביו?
יסוד ההשקפה של עמלק היה כפירה בעיקר, הם כפרו במציאות כל שהיא של כוח שולט. העולם הוא הפקר, וכל אשר נעשה בו מתרחש במקרה על-ידי כוחות טבעיים, ללא כל קשר לרצון עליון או לשכר ועונש.
אברהם אבינו ויִתְרוֹ הגיעו מאמונה בעבודת אלילים לאמונה בה'. הם הבינו שיש אדון לעולם והשתדלו להכיר אותו עד אשר הגיעו לאמת, אבל כפירה בכל כוח שהוא - שוללת את האפשרות להגיע להכרת האמת. עובדי עבודה זרה יכולים לתלות את חטאם בטעות, לא כן הכופרים, הפורקים מעליהם כל עול. ובכך, בעצם, אין להם אפשרות לתשובה ולאמת.
דוגמה לכך אפשר למצוא במשנה הידועה במסכת ראש השנה: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? - אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר: 'עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי' [במדבר כ"א, ח'], וכי נחש ממית או נחש מחיה? - אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים" [פ"ג מ"ח].
התורה מספרת שכאשר הרים משה את ידו גבר ישראל, וכאשר הניח גבר עמלק. נראה היה שידי משה מְכַוְּנוֹת את מהלך המלחמה ואת הניצחונות; וישראל היו צריכים להבין, שידי משה אינן אלא הכוח החיצוני, הנראה לעין, ולא הכוח האמיתי השולט במצב. היה עליהם להבין שידיו של משה מורמות בתפילה, ורק שיעבוד לבם לאביהם שבשמים בכוחו להועיל. זו הסיבה שמשה גם הניח את ידיו - כאשר ראה שישראל תולים את ההצלחה בידיו, הואיל וזו נתינת פתח לכוחו של עמלק להתגבר, וזהו סימן שהניסיון גדול מדי. רק כשהבינו ישראל שעליהם לשעבד את לבם לאביהם שבשמים, יכול היה להרים את ידיו, ולאפשר להם לתקן את החטא של רפיון ידיהם בתורה.
תפקידו של עמלק אינו תפקיד חד פעמי, מקומי, חולף. עמלק הוא כולו אנטי שכינה, אנטי בית מקדש ומכאן החובה להכריתו. "זכור את אשר עשה לך עמלק" אין כסאו של הקב"ה שלם ואין שמו שלם, כל עוד זכר עמלק נמצא תחת השמיים. כל מה שמבקש עמלק לעשות הוא דבר אחד, באותו רגע שעם ישראל מגיע לשיא דבקותו בשם, ברגע זה מגיע עמלק וכל רצונו הוא לקרר, חיבור חם זה, בין עם ישראל לקב"ה.
עם ישראל עבר במהלך קיומו מלחמות רבות עם עמים רבים אך התורה נתנה דגש מיוחד למלחמות עמלק: "זכור את אשר עשה לך עמלק", "מחה תמחה את זכר עמלק". הדגשה יתרה זו של התורה באה ללמדנו שעמלק זוהי שיטה, עמלק זוהי "תרבות אנשים חטאים".
שיטה זו באה להחדיר את הספק בקרבו של האדם, לערער את הביטחון לאחר הניסים הגלויים שנעשו לעם ישראל במצרים ובקריעת ים-סוף.
מהי בעצם אותה שיטה של עמלק? עמלק שם לו למטרה לתת את התחושה שהניסים והנפלאות שהם ראו זה לא כפי שהם סברו בתחילה והידיעה המוחלטת למה שאירע להם הפכה להיות ידיעה של "אולי", שמא טועים הם בדרך, אולי בכל זאת הייתה כאן תופעת טבע בקריעת ים-סוף. עמלק בא לקרר את ההתלהבות, את כוח האמונה, את הידיעה הברורה שהכל מאתו יתברך. וכאשר האדם מתלהב, מתפעל, דווקא אז הוא יכול להגיע לדרגות גבוהות של אמונה - על כן מובנת ההדגשה במלחמתו של עמלק: מלחמתו אינה מלחמה בישראל אלא מלחמה בה’ ומכאן נאמר "מלחמה לה’ בעמלק".
מלחמתו זו של עמלק היא המלחמה שאנו בדורנו נלחמים, זו מלחמה שעוברת מדור לדור, והכוח של עמלק בא לידי ביטוי ב"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים". שיטתו של עמלק אינה באה להכחיש את מה שאירע כי כך בוודאי הוא לא יצליח, אלא בא עמלק ואומר שאכן תופעות אלו התרחשו אך מעוררות בקרבנו ספקות ואין לך סכנה גדולה מחיי הספק, מחוסר הביטחון והערעור באמונה השלמה! עמלק השתמש במידת הזריזות לדבר עבירה ובכך רצה גם לקרר את מידת הזריזות של ישראל לעבודת ה’.
ישראל עבר במהלך קיומו מלחמות רבות עם עמים רבים אך התורה נתנה דגש מיוחד למלחמות עמלק: "זכור את אשר עשה לך עמלק", "מחה תמחה את זכר עמלק". הדגשה יתרה זו של התורה באה ללמדנו שעמלק זוהי שיטה, עמלק זוהי "תרבות אנשים חטאים".
שיטה זו באה להחדיר את הספק בקרבו של האדם, לערער את הביטחון לאחר הניסים הגלויים שנעשו לעם ישראל במצרים ובקריעת ים-סוף. ומלחמת עמלק נמשכת עד היום, ויהי רצון, שנצליח במלחמתנו היומיומית בעמלק.
