יהודה פוליקר שר פעם "גם אני רוצה חבר בכנסת ובמס ההכנסה, גם אני רוצה להריץ ולהקפיץ, להפיל את הבורסה, גם אני רוצה שומר ראש נהג צמוד ולימוזינה גדולה, גם אני רוצה מקום בהנהלה של מפלגה, שתיקח אותי אצלה... אבל איפה אני, ואיפה כולם? איפה אני, איפה כל העולם?"
ולא שהוא לא צודק פוליקר, הוא בהחלט יודע על מה הוא מדבר. ואני אומר לכם אני באמת לא מבקש הרבה. אני הייתי בהחלט מקבל כל הצעה למינוי כדירקטור או יו"ר החברה של אין לי מושג מה. לא לבוא לעבודה במשך כמה שנים ולצאת עם תנאי פרישה ומצנח זהב או כסף או כל מתכת אחרת. או שאתם יודעים מה, לא צריך יו"ר, אפשר גם סתם לסדר לי איזה חבר ועדה מייעצת שתייעץ לי איך אני בדיוק הופך את הפיצוצייה שלי לנכס נדלני, ואת בסטת הגרביים שלי לרשת חנויות מובילות בכל רחבי העיר.
רק לא מזמן פרסם מבקר המדינה את הדוח שלו שמתאר את מה שקורה ברשויות המקומיות.
הנה כמה דוגמאות שמביא המבקר (אל תנסו את זה בדימונה): בבאר שבע הסביר ראש העירייה לשעבר,
יעקב טרנר את 21 המשרות שאייש בהליכים לא תקינים בכך ש"אלה אנשים שלא פעלו נגדי בבחירות".
בלוד מינה ראש העירייה, עידן פנחס, לתפקיד נציב תלונות ציבור (יש תפקיד כזה? איפה אפשר לקרוא את הדוחות שלו?) אדם ממקורביו למרות שלא עמד בדרישות התפקיד הכוללות תואר אקדמי וניסיון של שלוש שנים בתחום.
מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה, המציאה תפקיד: "מתאם פעולות העירייה עם משרדי הממשלה". כשמבקר המדינה תהה מה מהות התפקיד הוא נענה: "האיש מונה לתפקידו על-רקע קשריו המיוחדים עם שרי הממשלה ויכולתו לקדם אינטרסים ממעלה ראשונה". המבקר לא מצא במסמכי העירייה תוצר לעמלו של זה.
יצחק אוחיון, ראש עיריית פתח תקוה, חתם לפני הבחירות על הסכם עם סוחרי העיר, בניגוד לחוק, והבטיח להם ג'ובים. בעקבות זאת נולד התפקיד: "המתאם בין הסוחרים לעירייה". דוברו של אוחיון מונה ללא השכלה אקדמית הנדרשת במכרז. בוועדת המינויים ישב אחד מחבריו, כך שהמינוי לא נתקל בבעיות.
ראש עיריית תל אביב,
רון חולדאי, העדיף נציב תלונות ציבור נטול השכלה אקדמית על פני שלושה מועמדים אחרים, בעלי תואר, שהתמודדו במכרז. הנציב הנבחר נטל חלק בקמפיין הבחירות של חולדאי, וחולדאי השתתף בוועדת המכרזים לאיוש התפקיד. "נראה כי המכרז היה למראית עין בלבד", כותב המבקר.
אז יש כאלו שמעדיפים לא להתעסק עם מכרזים ודברים ששמורים רק לקודקודים של העירייה, אבל בהחלט מצליחים למצוא נחמה בכיבודים אחרים.
הנה למשל כותב המבקר על נבחרי ציבור המשתמשים בכספי הציבור לצורכי קמפיין כדי להיבחר שוב. מיסי התושבים מימנו חוברות, מפות, ספרים ומודעות בעיתונים המהללות את נבחר הציבור, רשויות מקומיות מימנו פרסומי תעמולה במקומונים, מימנו מודעות תגובה על פרסומים כנגדם הכול מכיס משלם המיסים. כך למשל העניקה אור יהודה לבתי כנסת ובתי עסק בתחומה מאות סידורים, עלונים, חומשים, ספרי תהלים, מגילות אסתר, חנוכיות ועלוני "ברכת העסק" - כשעל כולם מודפס שמו של חבר העירייה הממונה על התרבות התורנית.
כך גם בבית שמש ובקרית אתא, שאף רכשה לציבור המורים בסמוך למועד הבחירות 800 ספלים ו-4,500 כוסות עם ברכת ראש העירייה, יעקב פרץ.
אבל לצערנו בעוד שהעיתונות תולה כל מנהיג ציבור ברמה הארצית שחטא, היא מעורה ומעודכנת במה שקורה ברשויות מקומיות, לפעמים מתוך הפחד שהרשות תפסיק לפרסם אצלם.
שאל אותי מישהו המתגורר באחת מערי הלוויין של ת"א, איך זה ששבוע לאחר הבחירות אנחנו פתאום מגלים שאלו שהניפו שלטים, צעקו, קרעו והרביצו עבור המועמד שלהם הפכו להיות פתאום עוזרים, מנהלים, ובכירים בעירייה? ואם הם לא כאלו אז תנסו לחפש אותם באזור התעשיה העירוני הם מחזיקים בחצי מהשטחים שם. בעוד שאתה עדיין לא יודע לקנות בית הם כבר הפכו לקבלנים מצליחים.
הוא מוסיף ושואל - איך בדיוק מסדרים למי שצריך, ולמה אתה בדיוק מחפש את מחלקת כוח האדם בעירייה כדי להגיש מועמדות למשהו? לא שמת לב שהמערכת כבר מפוצצת מעובדים שכבר אין מה לעשות איתם וזה למרות העובדה שלא פורסם אף מכרז למשהו בשנים האחרונות בעירייה. מכרזים פנימיים אגב יש מספיק, בכל זאת צריך קידום לעובדים.
שאל אותו מכר ולא הייתה לי תשובה. בכל זאת מה אני יכול להגיד. אני בעצמי זכיתי לא מזמן במכרז לבניית מלון יוקרה על החוף בדימונה. עכשיו אני מתכוון לתבוע את העירייה על זה שאין כאן חוף.
