דליפת הנפט מן הקידוח הימי של חברת בריטיש פטרוליום במפרץ מקסיקו היא אירוע יוצא דופן בהיקפו. אין מחלוקת כי על חברה המזהמת את הסביבה לשאת בעלויות השבתו של המצב לקדמותו. למעלה מ-30 אלף קידוחים ימיים בוצעו עד היום בחופי ארה"ב בלא שגרמו נזק סביבתי משמעותי. מסתבר שגם מגה-תקלה נדירה זו בקידוח של BP תסתיים בסופו של אירוע ללא נזק משמעותי לסביבה ומוקדם מן הצפוי. פחות מארבעה חודשים לאחר תחילתה של הדליפה, מסתבר כי "אמא טבע" דואגת לעצמה היטב. הטבע כנראה מצויד במנגנוני תיקון רבי עוצמה יחסית לכוחו של האדם, וחברות המתמחות בניקוי מי ים משאריות נפט גולמי מתקשות, כבר כמה שבועות, לאתר את שאריותיו של כתם הנפט שנמהל במהירות במי הים עד שכמעט נעלמו עקבותיו. טיפה בים.
סביב השמירה על הטבע התפתחה ביורוקרטיה ממשלתית אדירה, וכדרכה של ביורוקרטיה ממשלתית היא מקיפה עצמה בחקיקה מפורטת ובמנגנוני עזר ממשלתיים שנועדו להשגת מטרה נעלה. עשרות אלפי עמודים נוספו לספר החוקים האמריקני ומאות (ואולי אלפי רשויות) עוסקות בפיקוח ובאכיפה של חוקים להגנת הסביבה. רגולציה אינה מטפלת בתוצאות של הפרת חוק או בהענשתו של גורם הנזק. לשם כך דרושה רק חקיקה פשוטה וקצרה המסתפקת בהענשת האשמים. הפילוסופיה שמאחורי הרגולציה גורסת כי כל אזרח הוא אשם בכוח, ולכן עליו להצטייד מלכתחילה בתעודת יושר. עליו לעמוד מראש במבחן ולהוכיח כי הוא מצויד בכל הכלים שאותם קבע הרגולטור כמונעי אסון פוטנציאלי. השקפה זו רואה בכולם "אשמים בכוח", אלא אם עמדו בכבוד במערך התקנות והחוקים וקיבלו היתר מן ראש מהרשות הרגולטורית. התקינה מסמיכה עיסוקים ופעולות, "מסדירה" ענפים כלכליים ומקיפה כמעט כל תחום וקובעת: מי יהיה יועץ השקעות, מי רשאי לפתוח בנק, מי רשאי להיות מתווך נדל"ן, נהג מונית או כיום - אפילו דוגמנית ושיפוצניק. התקינה גם מחליטה מי רשאי לקדוח בים ומי רשאי לטפל בזיהום מי ים.
נתקלתם בברווז - תביאו רישיון
העיתון קריסטש'ן סיינס מוניטור מספר על הביורוקרטיה שהייתה סביב ניקויו של כתם הנפט.
רבים התגייסו לשאוב את שכבת הנפט הגולמית שצפה על מי הים. אך ב-18 ביוני החליט משמר החופים לעצור את העבודות, כדי לוודא שהספינות והסירות המשתתפות בתהליך אכן עומדות בתקנות הבטיחות ומצוידות כנדרש באפודי הצלה ובמטפים לכיבוי אש.
התקנות גם קובעות מי רשאי לנקות כתמי נפט ואיזה מסלול לימוד ורישוי יש לעבור על-מנת לזכות ברישיון המיוחל. דובר של BP ציין כי אף אחד מ-189 כלי השיט שהשתתפו בגריפת כתם הנפט באותו יום לא היה מצויד ברישיון לגריפת נפט מן הים. הוא הוסיף כי מאות המפעילים של כלי השיט לא עברו תהליכי לימוד, מבחנים ורישוי הנדרשים על-ידי רשות הבטיחות הפדראלית OSHA (Occupational Safety and Health Administration) - עבירה שדינה מאסר.
התקנות אוסרות אפילו על הצלת ברווז המפרפר בשכבת הנפט בהיעדר רישיון ממשלתי להצלת חיות בר - שהשגתו כרוכה בהליך רישוי ארוך העלול להימשך גם שלוש שנים. צמד מפקחי כיבוי-אש מאלבמה סיפרו כי התרוצצו במשך חמישה שבועות בין משרדים, להשגת האישורים הנחוצים להתקנת ציוד החוסם את הנפט מלחדור לשני נחלים.
מייד עם פריצת הנפט מן הקידוח הימי, הודיעו 13 מדינות מפיקות נפט על נכונותן לשלוח אל חופי המפרץ ספינות המיועדות לגריפת נפט, כדי לסייע במאמצים לניקוי הים. היועצים המשפטיים של הממשל עצרו את היוזמה על הסף, הואיל והפעלת הספינות הייתה מהווה הפרה בוטה של חוקי העבודה האמריקניים (Jones Act) - אחד מהחוקים שהתקבלו בלחצם של איגודי העובדים והאוסר על העסקתם של יורדי ים זרים ושל ספינות זרות לשם ביצוע עבודות במי החופים של ארה"ב. כרגיל, יש "ועדת חריגים", אבל הליך קבלת האישור שלה - ארוך. רק לנשיא יש זכות להוציא צו השעייה (waiver) של חוק זה, כפי שעשה הנשיא בוש לאחר סופת "קתרינה" בלואיזיאנה. לעומתו, סירב הנשיא אובמה הדמוקרטי להוציא צו להשעיית חוק העבודה ה"מתקדם" מ-1920. אך הדבר לא מנע ממנו לקרוא פומבית לאומות העולם להצטרף למאמצים לניקויו של כתם הנפט.
כך לדוגמה, כבר שלושה ימים לאחר שפרצה הבאר, שלחה ממשלת הולנד ספינה גדולה ועליה ציוד לשאיבה ולסינון של מי ים מזוהמים נפט. הספינה מפרידה את הנפט מן המים ומזרימה את המים המסוננים חזרה לים. הרשות להגנת הסביבה (EPA) עצרה את הפעלת הספינה, עד שזו תספק אישורים והוכחות כי הציוד שלה עומד בתקן הפדרלי לסינון מי ים, המחייב כי המים המוחזרים יהיו ברמת ניקיון של 99.9985 אחוזים. ההולנדים חיפשו את הניירות וחיכו. האישור ניתן רק כחודש לאחר תחילת הדליפה... לאחר מכן הם נזקקו לאישור העסקה חריג, כדי שלא להפר את החוקים שנועדו להגן על שוק העבודה האמריקני. מעניין מה היה קורה אילו היה כתוב באישור ההולנדי כי רמת הסינון עומדת "רק" על 99.99 אחוז?... יתכן כי במקרה זה, רק הנשיא, באישור הקונגרס, היו רשאים לאפשר לספינה לעבוד.
רגולטורים מטבע הדברים מנותקים מהעולם האמיתי. הם פקידי ממשלה שלא באמת חוששים מתוצאות מעשיהם. במסגרת תקינה ממשלתית האיסורים המוטלים על פעולה כלשהי הם גורפים. על-פיה רק מיעוט קטן יהיה רשאי לבצע את אותה פעולה אסורה, ובלבד שעמד בתנאים שקבע הרגולטור. על האיסורים המוטלים להיות מקיפים וגורפים, כי אחרת אינם מהווים "רגולציה".
כך, כדי למנוע נזק שעלול לגרום מיעוט קטן של שיכורים, יש לאסור על כל האוכלוסיה שתיית משקאות חריפים. כדי למנוע נזק למשקיעים "תמימים" בבורסה, רק "יועץ השקעות מורשה" רשאי לייעץ. ככל שהאיסור המוני - הציבור מוצא דרכים לעקוף אותו, כמו במקרה של איסור על סחר במטבע חוץ או על מכירת משקאות חריפים. הרגולציה אינה מרפאת סיכונים שזו נועדה למנוע, ובמקרים רבים היא רק "מכשירה את השרץ" ומעניקה הגנה לבעלי הרישיון. וכך אפוא יועץ השקעות מורשה הגורם נזק ללקוח - מכוסה, הרי יש לו רישיון והוא עמד בדרישות הרגולציה.
הרגולציה יוצרת מוקדי כוח פוליטיים, כי כל המועסקים במנגנון הרגולציה יגנו בחירוף נפש על פרנסתם. מוקד הכוח השני הוא אותם מעטים שזוכים לקבל אישורים או רישיונות. להם יש עניין שלא יעלו לאוטובוס נוסעים נוספים העלולים לפגוע ברווחתם. מי שמעניק את האישורים, מרכז בידיו כוח אדיר: ההחלטה למי יינתן רישיון להתפרנס (ובמקרים רבים - אף להתעשר), ולכן, רגולציה היא לעולם מקור מבעבע לשחיתות. צירוף גורמים אלה יוצר קושי פוליטי לביטול רגולציה - בייחוד אחרי שהושקע עמל כה רב בשכנוע הציבור כי "חייב להיות סדר" וכי הכל נעשה "רק לטובת האזרח".
להשקפתנו, תקינה ממשלתית היא מיותרת כמעט בכל התחומים. בתחום שבו ציבור די גדול דורש זאת - ייצור השוק מנגנוני רגולציה יעילים וענייניים הרבה יותר מרגולציה ממשלתית. זו חונקת התפתחות כלכלית, גורמת להוצאות אדירות מצד הסקטור הפרטי והממשלתי ומעסיקה חלק ניכר מכוח העבודה בעיסוקים בלתי יצרניים הניזונים ממערכת מיסוי חונקת. האירוע האחרון של BP מדגים כיצד פוגעת הרגולציה גם במטרות נקודתיות אשר למענן נוצרה.
