המתקפה האחרונה של "אם תרצו" על האקדמיה הולידה תגובת נגד היסטרית וחסרת פרופורציות המאשימה את מבקרי האקדמיה במקארתיזם. לא אנסה חלילה להגן על המקארתיזם, אני רואה בו תופעה פסולה ואין לי דחפים אובדניים.
הסנטור ג'וזף מקארתי, היה ללא ספק דמגוג לא קטן, צעקן גס רוח, שלא הקפיד על איסוף מידע מדויק וראיות ממשיות זכה שיתגבש מושג מיוחד על בסיס שמו. עובדה זאת מסבירה מדוע מתעלמים מכך שהשתיין הזה לחם בכל זאת בשטן והקומוניזם היה ונותר השטן ומי שאינו מבין זאת מוזמן לעיין קצת בספרי ההיסטוריה.
לו הייתי צריך לבחור בין חיים בארצות הברית או בברית המועצות בתקופת המקארתיזם אין לי ספק היכן הייתי בוחר לחיות. אפשר לטעון ש"ההיסטריה" האנטי קומוניסטית של שנות החמישים היא שגיבשה את המחויבות האמריקנית לבלימת הקומוניזם ומניעת התפשטותו בעולם ובמיוחד באירופה ודרום אמריקה. אגב כך נעשו טעויות קשות, כמו מלחמת ויטנאם, אבל המטרה העיקרית הושגה ועל כולנו להיות אסירי תודה.
כאשר נחשפו בשנות התשעים של המאה הקודמת
מסמכים שפוענחו במסגרת פרויקט וינונה, הוברר שלמרות שלא היו לו ראיות ממשיות האינסטינקטים של מקארתי היו נכונים והיקף החתרנות הקומוניסטית היה נרחב, בניגוד לטענות הליברלים שהכחישו כל מעורבות משמעותית כזו. הסיבה לנפילת האיש ולהפיכתו למושג נבעה יותר מטיפשות פוליטית - הוא תקף ללא אבחנה גופים חזקים מדי ובמיוחד את צבא ארצות הברית.
מעניין לגלות שכאשר "מסתערים" על האקדמיה לא עולה הטענה שמדובר בסטליניזם או בבולשביזם. אל תאמרו שמשתמשים בביטוי מקארתיזם משום שהוא מתאים יותר לסיטואציה הנידונה. "גוש שלום" לא היסס לכנות את הביקורת על ההטיה המחקרית באקדמיה בכינוי פשיזם והוא לא השתמש בביטויים המזכירים את הפשעים ההיסטוריים בצד השמאלי של המפה וקשה להניח שעובדה זו היא מקרית.
איני יודע מיהו ארגון "אם תרצו" ומי עומד מאחוריו. יש לגלות חשדנות כלפיו כארגון כמו שיש לגלות חשד בארגונים הפוליטיים הנתמכים על-ידי הקרן החדשה ועל-ידי ממשלות זרות. ללא קשר לארגון זה או אחר קיים בהחלט צורך לחקור את העוסקים בפעילות אנטי ישראלית מובהקת בחסות האקדמיה. יש צורך לבחון את התרומות לאקדמיה ועד כמה "מחקרים" מוטים מלכתחילה אינם אלא פרסומים מוזמנים במימון בעלי עניין. סביר להניח שגם באקדמיה, אם נעקוב אחר הכסף, נגלה כמה דברים מעניינים.
פעילות אקדמית בישראל ובעולם מתנהלת כיום לא רק לצרכי מחקר וביקורתיות, אלא לצורך קידום אג'נדה פוליטית מובהקת ובמקומות רבים היא מושפעת מאד מקרנות מימון חיצוניות שלהן יש אג'נדה. בעניין זה איני יכול אלא להסכים לכל מילה של
בן דרור ימיני. הנושא טעון בדק בית רציני ואם מתחשק למישהו לקרוא לזה מקארתיזם - באמת לא צריך להתרגש מהכינוי.
כולנו מאמינים שלא מתארגנת באקדמיה אצלנו מעין
רשת קיימברידג' פוליטית, אבל ניסיון העבר מלמד שתמיד בצד אלו ש"רק" מביעים דעה קיימים אלו המרחיקים לכת מעבר לכך. יתר על כן גם "הבעות הדעה", המחקרים המוטים, הכינוסים האקדמיים שמשמשים להפצת האידיאולוגיה האנטי יהודית-ישראלית החדשה הן פעולות עוינות בפני עצמן. אם מקבלים כלגיטימית פעילות כזו ניתן לומר שכמעט כל הספרות והעיתונות האנטישמית לא הייתה אלא בגדר הבעת דעה ומחקרים לא אלימים על עליונות הגזע הארי היו בסך-הכל שימוש מקובל ומוגן במסגרת החופש האקדמי המקודש.
לו היו נערכים מחקרים, במימון חיצוני מתאים, שתכליתם הפוליטית הפוכה, כמו למשל מחקר על נטיות אלימות מובנות בחברה הערבית המוסלמית, כבר לא היינו שומעים על "חופש אקדמי" אלא על פשיזם או על גזענות. יש למרבה הצער דוגמאות להתנכלות האקדמיה למרצים החוטאים בנטיות ציוניות וגם סטודנטים הביעו לא אחת תלונות על יחס מפלה, איני מציע לנקוט בצעדים כלפי מי ש"רק" נגועים בשטנה אבל הייתי פוקח עין חשדנית.
מעבר לכך ניתן יהיה לקבל בהבנה אם הרוב הדומם יתחיל גם הוא להפגין יחסו שלו למרצים מסוימים - אין לנקוט בסנקציות תעסוקתיות כלשהן כלפי מרצים וחוקרים מהשמאל הרדיקלי האנטי ציוני אבל אין כל חובה חוקית, במסגרת החופש האקדמי, לתת להם להרגיש רצויים ובמיוחד אם תגובת הנגד החברתית תבוא מתוך האקדמיה ולא מבחוץ.
מעבר לכך במסגרת
חופש הביטוי והמחקר המוקנה לכולנו רצוי שהציבור יחדל להתייחס לאקדמיה כאל שטח סגור ויהיה מעורב יותר במה שמתרחש בה. סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה מהווה את הבסיס החוקי לחופש האקדמי בישראל, "מוסד מוכר הוא בן-חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו". אג'נדה פוליטית במסווה של מחקר אינה בגדר "עניינים אקדמיים", העדפת קידום מרצים בעלי אג'נדה פוליטית על אחרים שיש להם אג'נדה פוליטית נוגדת אינה בגדר "ענייניים מנהליים". אין צורך וחובה לפרש את סעיף 15 האמור פירוש רחב מדי ואין לאפשר לאקדמיה לנצל אותו לרעה.
מעבר לכך אולי כדאי לחשוב מחדש על היקפו הראוי של החופש האקדמי. כאשר הוענק החופש הזה לא העלה איש על דעתו שהאקדמיה בתוכה תהיה הגוף שמטעמים פוליטיים תנצל אותו לרעה ביחס לחבריה שאינם הולכים בתלם "המרכזי" הפוסט ציוני - ככל הנראה האקדמיה עצמה נכשלת לעתים בהגשמת החופש האקדמי וייתכן שפיקוח חיצוני דווקא יכול לעזור בכך.