עלינו לומר בגאווה שאנחנו גאים בעמנו. אנחנו גאים להיות העם שהביא לעולם את האמונה באל אחד. אנחנו גאים להיות העם שהביא לעולם את יום המנוחה. העם שהביא לעולם כולו את אור התורה, שכל המעמיק בה באמת, מובטח לו שיפגוש בתוכה את מקור נשמתו.
לאורך כל הדורות הבאנו לעולם אנשי תרבות, פילוסופיה, שירה, ספרות, מדינאות ועשייה למופת, שלקחו חלק פעיל בהפיכת העולם למקום טוב יותר משהיה קודם לכן. בהיותנו פליטים שגלו מארצם הכבושה, בעודנו יושבים תחת חסותם של עמים אחרים בארצות זרות, תרמנו להתפתחותו של העולם החופשי, הנאור. לאורך כל הדורות בהם היינו פליטים ברחבי כל העולם, הצמחנו מדענים, פילוסופים ואישים שתרמו רבות לקידום האנושות.
ארצנו היפה נכבשה על-ידי כוח זר לפני אלפיים שנה. לפני אלפיים שנה מדינתנו נפלה לידיו של כובש אכזר שמחק מעל פני האדמה את ההישגים שהשגנו כעם במדינתו. הכיבוש הרומי רצח את נשותינו, את ילדינו והגלה באלימות את שארית הפליטה לכל קצוות תבל. מאז הכיבוש הרומאי, היינו פליטים בארצות זרות.
מעטים יודעים זאת, אבל לאורך אלפיים שנה יהודים שמרו על הגחלת והמשיכו לחיות בארץ שהייתה תחת כיבוש רומאי, נוצרי, מוסלמי, ביזנטי, טורקי ובריטי. לא רבים מודעים לכך שלאורך כל תקופת הכיבוש הזר, פרח כאן ישוב יהודי צנוע ולמרות הקושי שבחיים תחת הכיבוש, היישוב הזה הניב לעם ישראל ולעולם כולו נכסי צאן ברזל יקרים מפז.
שיאו הרוחני של היישוב היהודי בארץ, היה לפני חמש מאות שנה, בצפת. באותה העת צפת הייתה עיר מיסטית ומסתורית שחיו בה מקובלים שהשאירו אחריהם מורשת עשירה, יקרה ונדירה. האר"י שחי בצפת באותה התקופה, סלל בתורתו הייחודית והקדושה את הדרך למהפכות מדעיות וחברתיות בעולם כולו. מקובלי צפת, בהנהגתו של האר"י, הניחו תשתית רוחנית ותרבותית שסחפה את העם היהודי בכל העולם וגרמה לו ממש להיוולד מחדש. המהפכה התודעתית שיצר האר"י בארץ ישראל, בצפת, לפני אלפיים שנה, הייתה הזרע הרעיוני שאחרי חמש מאות שנה הבשיל לכדי מימוש חזרת העם כולו מכל רחבי תבל לארצנו הכבושה.
לאורך אלפיים שנה לא חדלנו מלהתפלל, להאמין ולדעת, שכשם שיצאנו ממצרים ועברנו יחד בים שנחצה לשניים, וכשם שקיבלנו יחד, מאות אלפי אנשים, תורה קדושה מהשמים, ובמו עינינו ראינו יחד אותות ומופתים וניסים גלויים, אותה האמונה ואותו הזיכרון של העבר המשותף, חיזקו בנו, גם בחשיכת הגולה, את האמונה שגם בעתיד נעשה שוב יחד, כעם, את הבלתי אפשרי. מתוך חשכת הגלות, בהיותנו פליטים מאדמתנו אלפיים שנה, ידענו והאמנו שנשוב לארצנו. ידענו והאמנו שנשוב לארץ מולדתנו, שנכבשה בידי זרים. ידענו שנשוב לארץ אהבתנו, ששמרה לנו אמונים, ולא התמסרה לאף אחד מהכובשים הזרים שהתנחלו בה, לאורך אלפיים שנה.
בחשכת הגולה, ללא מדינה, היינו פליטים נרדפים בארצות אליהן הגענו. אבל גם כשרדפו אותנו ופרעו בנו, גם כשעשו בנו אינקוויזיציה, פוגרומים ואפילו את הגרוע מכל, את השואה, המשכנו להאמין שיקרה הבלתי אפשרי לכאורה. גם במחנות ההשמדה, עת ראינו את אבינו, את אימנו, את אחינו ואחיותינו, את נשותינו ואת ילדינו, נשרפים בכבשן והענן של אפרם עלה מהארובות בדממה השמיימה, בעודנו חוזים בגרוע מכל, האמנו שעוד יקרו לנו ניסים גלויים והמשכנו להתפלל שלוש פעמים ביום לשוב לארצנו ולעיר בירתנו, ירושלים.
גם כשבעיני הבשר ראינו כיצד עמנו מושמד ונרצח בנחישות ובשיטתיות מכוונת, בעיני רוחנו המשכנו לראות את הנס שקרה ושעוד עתיד לקרות. בעיני רוחנו ידענו שהעם המוכה, הפליט, הנודד, עוד ישוב לארצו. הארץ האהובה שחיכתה לנו גלמודה.
כאשר שבנו לארצנו, מצאנו ארץ עזובה, שוממה, עקרה ועלובה. אבל לא נרתענו. זכרנו לה את חסד נעוריה. זכרנו את יופייה של ארצנו מימי קדם. זכרנו איזו ארץ יפה עזבנו, לפני שהכיבוש הרומי השמיד את המדינה שבנינו בעמל רב במו ידינו. המדינה שהושמדה לאחר שנלחמנו וחירפנו עליה את נפשנו במלחמתנו העיקשת במעצמה הרומאית.
ירושלים. ירושלים של זהב. ושל נחושת ושל אור... ירושלים. לא בגדנו בך. ירושלים, לא חדלנו מלבקש לחזור אל חיקך בתפילותינו. ירושלים, אלפיים שנה, כל יום, שלוש פעמים ביום - בבוקר, בצהריים ובערב, התפללנו וייחלנו לך ורק לך. לא בגדנו בך. לא הלכנו עם אחרת. העיר הקדושה והאהובה שהקים המלך דוד וקידש אותה כבירת העם היהודי לנצח, הייתה נבולה, מוזנחת ונטושה. אבל כשם שאנו שמרנו לה אמונים, ירושלים הקדושה שמרה אמונים לעם האהוב, שייחלה שאליה ישוב. ירושלים לא נתנה לאף כובש שהתנחל בארץ להכתיר אותה כבירתו. לא הרומאים, לא הנוצרים, לא המוסלמים, לא הטורקים ולא הבריטים, שבהם שרדה ירושלים כיבוש אכזר של אלפיים שנה, אף לא אחד מהם עשה אותה לבירתו.
כאשר שבנו אל עיר דוד, אל עיר ציון, אל מרכז העולם שלנו, חיבקנו את אבניה העתיקות של ירושלים ובנשיקה רכה הערנו אותה מתרדמתה והשבנו אותה לחיים. במגע ידנו הלוטפת, המתגעגעת והאוהבת, הערנו את אהובתנו מתרדמה בת אלפיים שנה. מימשנו את האגדה. מימשנו געגוע עמוק ועתיק, מימשנו את התשוקה לשוב אל העיר היפה שכה אהבנו לגור ולחיות בה, וחידשנו איתה את ברית האהבה ועשינו אותה לבירתנו בפעם השלישית אחרי המתנה של אלפיים שנה!
ארץ ישראל קיבלה בחיבוק גדול את אהובה, עם ישראל, שחזר אליה מנדודיו, בהם שמר לה אמונים אלפיים שנה. כאשר הרומאים כבשו את ארץ ישראל הם קראו לה פלשתינה, על-שם יורדי הים שפלשו אליה, הפלישתים. הם רצו למחוק כל זכר למדינה היהודית שהם כבשו והחריבו. כעת, לאחר ששבנו לארצנו האהובה לאחר אלפיים שנה, חזרנו וקראנו לה בשמה האמיתי - ישראל. למשמע שמה האמיתי, הארץ התעוררה לחיים ושבה להיות שוקקת, צעירה ויפה.
למרבה הצער והכאב, חלקים רבים מהארץ עדיין נמצאים תחת הכיבוש שהחל לפני אלפיים שנה. חלקים אלה יכולים להיקרא באינספור שמות ולשמש מקום למגורים לאינספור לאומים, אבל הבית שהיה שלנו לפני אלפיים שנה, האדמה אותה חרשנו ועיבדנו, אותה אהבנו וטיפחנו, עליה למדנו ולימדנו, עליה חגגנו את חגינו ושרנו את שירתנו, הארץ לא שינתה את שמה. בלב ליבה היא מחכה לשוב לזרועותינו מידי הכובש הזר ולשמוע שוב את שמה נישא בפי אהובה - ארץ ישראל.
אחים שלי, זיכרו, שמה של אהובתנו הוא ארץ ישראל. בארץ ישראל הקמנו מחדש את ערינו, את ישובינו, את הכפרים ואת המושבים שנחרבו על-ידי המעצמה שכבשה והחריבה את ארצנו לפני אלפיים שנה. בארץ האהובה הזאת אנחנו מקיימים חברה ששואפת להיות חברה טובה יותר. חברה ששואפת תמיד להשתפר ולהגיע להישגים, ולהוביל את האנושות כולה אל עבר עתיד טוב יותר.
כיום, עם ישראל וארצו נמצאים בחזית העולם החופשי כולו. אנחנו צריכים להיות גאים בעם הנפלא שלנו. עלינו לזכור, שעם ישראל מוביל את העולם כולו בתחומי הטכנולוגיה, הרפואה, הכלכלה, החקלאות והקידמה.
תודה לך ארץ נאמנה, שחיכית לנו אלפיים שנה. תודה לך ארץ יפהפייה, שמחבקת אותנו בשובנו אלייך באהבה. תודה לך ארץ ישראל, שאת מאפשרת לנו לטעת בך שוב את שורשינו ולהצמיח באדמתך את פירות עמלנו.