הסקנדל השבועי מתרכז בסירובם של אנשי תיאטרון להופיע באריאל. טענתם היא: על-פי אמונתנו וצו מצפוננו, כאשר אנו מופיעים "בשטחים", אנו, במשתמע, מעניקים לגיטימציה לשטח כבוש, ולזאת לא ניתן יד. כתוצאה מכך, אותם אמנים, שבמקרה זה – אמנותם היא גם מלאכתם, משתמשים במקצועם בנשק החרם על-מנת לקדם רעיונות פוליטיים.
שימוש בעלי מקצוע בנשק החרם, מסוכן מאוד.
כיצד יגיבו המחרימים אם יידרשו טרם קבלת שירות כלשהו להצהיר את אמונתם הפוליטית בפני נותן השירות והוא יחליט ל"החרים" אותם באם אמונתם הפוליטית לא תתאים לאמונתו שלו, למשל: רופאים – לפני מתן טיפול רפואי, מורים – לפני לימוד ילדים למשפחות שאמונתם לא מתאימה, אוטובוסים – לפני העלאת נוסעים, חשמל – כל עובד חברת חשמל יחליט באם תיקון יבוצע רק לבעלי הדעות המתאימות.
האם להמשיך בעוד דוגמאות???
במילים אחרות – כל החיים שלנו יתבססו על-פי האמונה הפוליטית.
איזה הוא החכם? הרואה את הנולד!
אני קורא לכל אדם לא לעשות במקצועו קרדום לחפור בו, לא להטיל ולהטיף לחרמות, אלא לתת שירות לכל מי שהוא אזרח ישראלי (ולא רק).
