הסקנדל תמיד מבצבץ!

הרבה ידידים ועמיתים לא הבינו את טענותיי האחרונות לאשורן וביקשו ממני להוסיף לנסות ולהסביר את כוונותיי בצורה פשוטה ולא עקיפה. לכן החלטתי לנסות לחדד ולרכז את הטיעונים האחרונים במאמר תמציתי קצר וכן לנסח אותם בצורה של מכתב ח/ד.ש. להנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. לפי כל חוקי הז'אנר הדרמטי, קיימת הסתברות גבוהה שבעוד 20 יום – בטקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע – משהו גדול הולך להתפוצץ למישהו בפרצוף המחויך. קשה עדיין כרגע לחזות פרצופו של מי זה יהיה – יש באוויר ובראש רק השערות מדומות. יש סיכוי/סיכון שהסקנדל הקטן שהתחיל עם הכללתו של סרט תיעודי - "המדריך למהפכה" - בקטגוריה של סרטים עלילתיים בתחרות האקדמיה – ייהפך לסקנדל גדול עת הוא ויוצריו 'יתארחו' על במת השידור של הערוץ הראשון. האם לא יהיה זה מבחינתה של "האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה" – מימושו הסופי של "גול עצמי" אדיר בבעיטת מספריים אקרובטית משוננת?! שוב כנראה יוכח: שאבן אחת שטיפש אחד זרק לנהר – אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה ממנו. כמו תמיד שוב כנראה יסתבר: האמת תמיד מבצבצת(!) גם אם לא ברור או בטוח שהפעם היא גם תהיה מנצחת(!). אין ספק – הסערה האפשרית הבאה היא תולדה של הפאשלה והפדיחה הקודמת; למה אנשים ציפו?! – בעיות של "חוסר תקינות תקנונית" הרי לא נפתרות כך סתם, מאליהן. "מכשול" תיעודי(!) בקטגוריה הראשית העלילתית – "המדריך למהפכה" סרט תיעודי לכל דבר ועניין, שמתעד מאבק רב-שנים בתיקון הליקויים ב"רשות השידור" – שלא הוסר בחוכמה ניהולית ובהגינות תקנונית כשעוד "היה קטן" – עתיד עוד "להגיד את דברו" בערב חלוקת הפרסים. כיוון שחמישה סרטים תיעודיים מועמדים רק לפרס אחד בעוד "הוא" מועמד לחמישה פרסים שונים, יש אופציה שהטקס "בערוץ הראשון של רשות השידור" יהיה טקס בעל אוריינטציה "תיעודית" ו"מהפכנית" בכל קנה מידה. וזאת, לבד מן מהעובדה שיש אפשרות סטטיסטית שבשני פרסי "הסרט הטוב ביותר" יזכו השנה שני סרטים תיעודיים ואף לא סרט עלילתי אחד – מתוך הארבעה בלבד(!) שהגיעו ל"חמישיית הגמר". יהיה שמח!!! ומי שלא מבין מה כתוב כאן – לא מבין כלום בתקשורת מודרנית או בהתנהגות של "אורחים" עם בעירה אמיתית בבטן ושתן מדומה בראש על במת "רשות השידור" הממלכתית. בהתאם לכל הנ"ל מצאתי לנכון להפנות את תשומת ליבה של הנהלת האקדמיה לעניין זה וכל המשתמע ממנו במכתב אל היו"ר והמנכ"ל – המצורף בזה:

1.9.2010 לכבוד מארק רוזנבאום – יו"ר, לכבוד גב' אילנה שרון – מנכ"ל האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה (עמותה רשומה) לאילנה ומארק היקרים שלום, הנדון: 1. הפרוטוקול החתום + 2. הטקס שייערך ב-21 בספטמבר

1. בהמשך להשגותיי המנומקות היטב בדבר הכללתו של סרט שעל-פי דעתי הוא "תיעודי" לחלוטין בקטגוריית הסרטים העלילתיים בתחרות האקדמיה 2010 – ברצוני לציין ולהזכיר שעדיין לא קיבלתי את הפרוטוקול של ישיבת הוועד המנהל של האקדמיה מיום 25.7.2010 - שבחלקה הייתי נוכח ושבה נערך דיון בנושא זה. לפיכך אני משער שלא התקיימה ישיבה נוספת של הוועד המנהל בחודש האחרון, או שהיא כן התקיימה והפרוטוקול החתום עדיין לא נשלח אליי. 2. בהזדמנות זאת ובהמשך ישיר ועקיף לכל השגותיי, ברצוני להעיר ולשאול אם מישהו בהנהלת האקדמיה חשב ונתן דעתו על כך שלאור מצב התוצאות של שלב א' בהצבעת חברי האקדמיה, במהלך הטקס שלפי 'הודעה לעיתונות' מטעמכם יתקיים וישודר ב"ערוץ הראשון", יאוזכר חמש פעמים(!) ו/או אפילו יזכה סרט: "המדריך למהפכה", שהוא במהותו סרט תיעודי המבטא ומתעד לאורך שנים התקפה (לגיטימית!) וביקורת נוקבת על חוֹלָייהָ של רשות השידור?! במצב 'נורמלי', אם הסרט היה מתמודד בקטגוריה התיעודית לה הוא מתאים והראויה לו – לא הייתי מעיר את תשומת ליבכם, שכן אז הוא היה מוזכר במהלך הערב בצורה 'מינורית' רק פעם אחת; אבל במצב שנוצר – כיוון שהוא 'אוחז' בחמש מועמדויות – יש 'סיכוי' שלא כך יהיו פני הדברים. סוגייה 'רגישה' זו חייבת להיות מול עיניכם כקברניטי האקדמיה, שכן יש "הכנסת אורחים" של האכסניה המארחת, ויש "התנהגות הולמת ומתבקשת של האורחים" – או שבזכות הגעתו הסמויה של איזה משיח תקשורתי הגענו (מבלי שאני ממש שמתי לב לכך) ל"עידן החוצפה הדמוקרטית השידורית המושלמת והמוחלטת", ואין לכם כל חשש מהכנסת מספר פילים גדולים או קטנים לבמת החרסינה של השידור בו אנו רק מתארחים. כחבר אקדמיה החרד באמת למצבה של האקדמיה, אני "מודאג קלות" מן הצפוי להתרחש בשידור זה, במיוחד כשזה קורה כהמשך תוצאתי ישיר ועקיף להחלטותיכם האחרונות, ולאור העובדה המאוד מצערת מבחינתי – שלא זכיתי לשום הבנה או הסכמה חיובית שלכם בפניותיי המתריעות והשגותיי החשובות והענייניות הקודמות. לפי מיטב הרגשתי, יש לכל העניין שהעליתי כאן בפניכם פוטנציאל "סְקַנְדַליוֹזִי" מבחינה תקשורתית, ונכון יהיה לתת על זה את הדעת בעדינות וברגישות כבר עכשיו, ולא "אחר-כך" עת כבר יהיה מאוחר. הערת סיום: אילנה ומארק יקרים, התלבטתי ארוכות אם לשלוח או לא לשלוח מכתב זה; אני לא בטוח שאתם יכולים ממש לרדת לסוף דעתי ולהבין את תחושותיי הקשות אחרי כל מה שקרה והתרחש השנה. מה שבטוח – אם הכל היה מתנהל כפי ש"השכל הישר" והתקנון מחייבים, לא היינו מגיעים אל המצב המוזר והעגום מאוד, לפחות על-פי השקפתי, אליו הגענו. בברכת שנה טובה ומוצלחת יותר שאול דישי חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה