די לכיבוש
לא סוד הוא כי הלשון משמשת לא רק ככלי ביטוי, אלא בכוחה לעצב מציאות ולהשפיע עליה. קחו למשל את המונח 'כיבוש'. ישראל, בניגוד לאוייביה, מעולם לא יצאה למלחמות כיבוש, אלא למלחמות הגנה בלבד. מכאן שגם למונח 'שטחים כבושים', שנולד בעקבות מלחמת ששת הימים, אין מקום בלקסיקון הלאומי שלנו, ויש מקום להמירו במונח 'שטחים מוגנים'.
אילו אימצנו את המונח הנכון, הייתה לכך השפעה חיובית על דעת הקהל הישראלית והעולמית, ואפילו על האוייב הפלשתיני. במקום כניעה והתרפסות בפני מדינות העולם והפלשתינים על אחיזתנו הלגיטימית בארצנו הקטנטונת, היינו משדרים ביטחון (תרתי משמע) ומפגינים עמדה נחושה ועקבית בעד זכותנו ההיסטורית והביטחונית על הארץ הזאת.
אילו היינו קובעים כעובדה את זכות ההגנה, במקום הכיבוש, העולם היה מתייחס אלינו אחרת ולא היה סוחט מאיתנו בגיבוי האוייב ויתורים אינסופיים. גם השמאל לא היה מנַכס לעצמו בטעות את המונופול על השלום.
גם לימין מותר
נכון עשתה מועצת יש"ע, ששלחה את היו"ר דני דיין לוושינגטון, במקביל לטיסתו של ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, לשיחות עם אובמה על הסדרי שלום עם הפלשתינים. מה, רק ל'
שלום עכשיו' מותר, על-פי מיטב המסורת, להיות משגיחי כשרות בחו"ל בשיחות שלום של ראשי ממשלה, ולימין אסור? מדוע אפוא גרם צעד זה להרמת גבות של אנשי תקשורת והציבור הרחב?
אין ספק שדיין הוא נציג מצויין של המתיישבים בפרט, ושל הימין בכלל, במסעות הסברה, שעשויים להשפיע לטובה על דעת הקהל היהודית והעולמית בתפוצות. לא פחות חשובה נוכחותו כדי 'לחַשק' את נתניהו, שלא יחרוג בבית הלבן מעמדותיו המדיניות המוצהרות. הדבר גם דרוש למען האיזון הקדוש של מגמות השמאל המסתמנות בהסברה היהודית במערב ובליווי ראשי ממשלה.
המלך עירום
הרב עובדיה ידוע כאיש שוחר שלום מאז ומתמיד. הוא דגל בהחזרת שטחים לפלשתינים למען השלום, וספג על כך איומים מאנשי הימין הקיצוני והפגנות של
מתנחלים מול ביתו. הוא אף ברך לשלום בחום רב את מובארק, נשיא מצרים, זמן קצר לפני הסערה הציבורית שעורר בעקבות התבטאויותיו כלפי הפלשתינים.
אולם הרב עובדיה, בניגוד לפוליטיקאים, הוא איש ריאלי מפוכח, המדבר אל עדתו את אשר עם ליבו ולא בשפה דיפלומטית. שנות דור של ניסיונות רבים למשא-ומתן עם האוייב הפלשתיני, שעלו על שרטון, ופיגועים רבים הביאו אותו למסקנה הבלתי נמנעת שההנהגה הפלשתינית אינה מעוניינת בשלום ולהכרזה כי 'המלך הוא עירום'.
צריך לזכור כי הפיגועים מגובים בחלקם על-ידי ההנהגה הפלשתינית, וכי אותו אבו-מאזן, המכריז על שלום, הנציח כיכרות על שמות שהידים, והיה שותף לפסטיבלים שלהם ואף נואם במסגדים להשמדת ישראל.
לכן טבעי הדבר שהברכה המסורתית, הנאמרת בליל ראש השנה " שיִתַּמוּ אוייבנו" תופנה בדרשת הרב ליהודים בראש ובראשונה כלפי השכנים הפלשתינים, על שלל המחבלים שהוציאו מתוכם ושיגור הקסאמים מעזה, תחת השרביט של אבו מאזן. כן, ולא שכחנו גם את גלעד שליט הנמק עדיין בכלא בעזה.
האם אין אפוא לראות במחול השדים, שעוררו דברי הרב, צביעות ותו לא?
תסמונת בת היענה
האב מנתניה שניסה לרצוח את אשתו ואת בנו, ואחר כך להתאבד, הורשע כבר, כפי שפורסם, בגין מעשי אלימות שביצע במשפחתו, ונידון לעבודות שירות.
לאור מעשי הרצח הטרגיים במשפחה, שאירעו לאחרונה, ואשר הפכו כבר למרבה הצער לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית, השאלה היא מדוע בתי המשפט אינם מחמירים בעונשם של בעלים אלימים כדי למנוע מקרי רצח בעתיד. מדוע במקרה זה, למשל, הבעל האלים נידון לעבודות שירות בלבד, ולא נשלח לכלא לשנים רבות. עד מתי בתי המשפט ינהגו כמו בת יענה, הטומנת ראשה בחול, ויתעלמו מהניסיון המר עם בעלים ואבות אלימים, תוך התחשבות בלתי רציונלית בהם במקום בקורבנות האומללים? מה עוד צריך לקרות כדי שהשופטים יתפכחו מתסמונת בלתי מרתיעה זו? ידוע מאמר חז"ל כי כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים.
בדיקת כשירות נפשית
בחדשות פורסם כי מאבטח במלון כנען בצפת ירה באקדחו האישי בבעל פאב בראש פינה, לא לפני שהשתכר ושבר חלון.
למרבה הצער אין זה מקרה ראשון שמאבטח מנצל את הנשק שבידו למטרות רצח. השאלה היא, מדוע חברות השמירה ומשרד הפנים, שרישוי הנשק הוא בסמכותו, אינם בודקים די את כשירותו הנפשית של המועמד לשאת נשק, בנוסף לכשירותו הפיזית, תוך תיאום עם משרד הבריאות והמשטרה. מדוע לא נלמד הלקח ממקרי פשיעה קודמים? מדוע לחכות חלילה לאסון הבא שיקרה? מדוע לא נדלק עד כה תמרור האזהרה?
כגודל החקירה
נכון עשה שר הביטחון,
אהוד ברק, שמינה רמטכ"ל חדש
יואב גלנט, ולא דחה את המינוי עד לסיום חקירת המסמך סביבו שעורר סערה ציבורית. צעד זה חשוב כדי להחזיר את חיי הצבא למסלולם הרגיל, ואת הפרופורציות הנכונות ל'מסמך גלנט', לאחר שנופח לממדים מדאיגים עם חשיפתו.
עם זאת אסור שהמינוי יטשטש את עקבות פרשת המסמך (ויש לקוות שלא זאת הייתה מטרת המינוי) ויש לחקור אותה עד תומה, החל מסוגיית הזיוף ועד סוגיית היחצ"נות בצה"ל, כדי לטהר את הצבא מחשדות בלתי מוסריים בעליל ולהחזיר את אמון החיילים והציבור בו.
ובא למטכ"ל גואל.
לפרוש בכבוד
ראוי שהרמטכ"ל
גבי אשכנזי לא יפרוש מהצבא לפני תום הקדנציה שלו. זאת הן מהבחינה האישית והן מהבחינה הצבאית. לאחר ששיקם את הצבא אחרי מלחמת לבנון, ודאג לקידומו של צה"ל, לא כדאי שייזכר כמי שפרש בגלל אינטריגות אישיות והקונפליקט, שאינו בגדר סוד, בינו לשר הביטחון אהוד ברק.
מוטב שאשכנזי יֵדע להפסיד בכבוד, ולקבל את פיטוריו ברוח טובה, תוך המשך קידום פרויקטים בצבא, במחצית השנה שנותרה לו עד לסיום כהונתו, ושיקום תדמית צה"ל שנפגעה בעיקר בגלל מחדלי פרשת המשט ומסמך גלנט הזכור לשימצה.
משב מרענן
מי אמר שהמושג יולי – אוגוסט נקשר דווקא לחום הקיץ הלוהט ולשעמום של החופש הגדול? תכירו אפוא את הצמד החדש "ישיבת יולי אוגוסט" בבני ברק, שבָּה נערים חילונים מכל רחבי הארץ לומדים בשקיקה גמרא, מתפלפלים בסוגיות מעמיקות ומוצאים מפלט מהחום הדביק ומהחופשה המשמימה בין דפי התלמוד המרעננים. אגב לימוד הם יוצאים עם מטען ערכי עשיר.
ראוי לשבח אפוא את ארגון 'אחינו' על היוזמה המבורכת.
התשובה המנצחת כבר אמרנו?
נטע זר?
נכון שבעלי תשובה נחשבים במידה רבה לנטע זר בעולם החרדי. זאת בגלל החשש להשפעות מעברם החילוני על הציבור החרדי, ובעיקר על חינוך הילדים. עם זאת ישנן חסידויות שמקבלות את בעלי התשובה בזרועות פתוחות לקהילתם, והם מתערים בה באופן טבעי כחלק בלתי נפרד מחיי הקהילה. כך ידועות בשילובם חסידות חב"ד, העוסקת בקירוב ליהדות, כמו גם חסידות בלז, שמקיימת מוסדות לימוד מיוחדים עבורם ומשלבת אותם בכל מוסדותיה ללא כל אפלייה אתנית או דתית.
צריך לזכור כי ניכור החרדים לבעלי תשובה הוא בחלקו עניין של מיתוס, שמשמש לא אחת נושא לבדיחות או להשמצת החרדים. אולם אין ספק כי בכל החסידויות אם החוזרים בתשובה מקבלים עליהם את תקנון הקהילה, וכפופים לכל הקריטריונים שלה, הם משתלבים בה באופן מלא.
חסיד באמונתו יחיה
לגבי המחלוקת בסוגיית העלייה לקברו של רבי נחמן מברסלב ראוי להבהיר כי הרבי מנחמן כתב, שכל מי שיעלה על קברו באומן בראש השנה, יראה ישועות ונפלאות.
ואכן חסידיו (בעיקר בעלי תשובה מזרם ה'נַחְנָחים') דבקים באמונה זו. מטבע הדברים, נשות החסידים שגדלו על ברכי אמונה זו, הפנימו אותה והיא הפכה לחלק בלתי נפרד מתפיסת עולמן. לכן הן שותפות מלאות למהלך זה, שבו הבעלים שוהים באומן בחג, והן נותרות עם ילדיהן בבית.
לעומת זאת, הרב עובדיה מתנגד למהלך זה מטעמי שלום בית. לא סוד הוא כי העלייה לאומן הפכה לטרנד אופנתי, שסוחף רבבות יהודים, גם כאלה שאינם נמנים עם חסידות ברסלב. בבתים רבים אפוא הנשים, שאינן מוכנות להישאר בחג לבד בבית עם הילדים, מתנגדות לכך והדבר יוצר מתיחות בבית. לכן אם הנשים נגד הנסיעה, על-פי פסק הרב יוסף אסור לבעלים לנסוע לאומן בחג. ובא לציון גואל.