1.
עם פתיחת שנת הלימודים, נפתחות השיחות המדיניות הישירות עם הפלשתינים. האם למדנו משגיאות העבר? הבה נראה: מי משוחח עם מי? - ראש ממשלת ישראל מול מי שהוכרז כראש הרשות הפלשתינית אבל בפועל, חלק ניכר מהקולקטיב שהוא מתיימר לייצג המליך עליו
ממשלה אחרת בעזה, וגם החלק האחר לא בדיוק משתגע עליו. אם נוציא את צה"ל מיש"ע, לא בטוח שהפת'ח יישאר בעמדת השלטון.
ומה באשר למדינות האזור? האם אירן, סוריה, לבנון על ארגון החיזבאללה המתעצם בתוכה, עירק המתפרקת לגורמים בעקבות נסיגת ארה"ב - תאפשרנה להסכם כלשהו לקרום עור וגידים? זהו, סוף הסכסוך, ביטול תביעת השיבה, הכרה בזכותו של העם היהודי על חלק מארצו, גושי התיישבות, ירושלים? לאור זאת, אפשר להבין מה הסיבה האמיתית שבשלה נמלט אבו מאזן מהסכמה על ההצעה המפליגה (והמסוכנת) של
אהוד אולמרט.
מאשימים את נתניהו שאינו מעוניין באמת בשלום - אדרבה, בחנו זאת. נראה את עבאס אומר בסדר, אני מסכים, אפילו הסדר זמני. אבל כולם יודעים ששום דבר חיובי לא ייצא מהשיחות (למעט האלימות התורנית בעקבות ההאשמות המסורתיות), ולו רק משום שהיחיד שמייצג פה קולקטיב הוא רוה"מ הישראלי, בעוד שאבו מאזן מייצג שבט (נכחד?) בציבור הפלשתיני, שגם בקרב מדינות האזור אין לו תמיכה להגיע להסדר כלשהו.
והקודקוד השלישי, המתווך - אובמה, נמצא במצב סבוך לקראת הבחירות לבית הנבחרים. לאחר שנאם בזכות השלום העולמי, לאחר שהשפיל את נתניהו וחזר בו, לאחר שהחליט להסיג את כוחותיו מעירק ולהותירה בכאוס שעתיד להתפוצץ על ראש כולנו - מה הוא יכול לעשות? נניח שיצליח להביא את נתניהו אפילו למתווה האסוני של אולמרט, האם יוכל להכריח את אבו מאזן להסכים? האם יוכל להכריח את מדינות האזור, ארגוני הטרור למיניהם ובעיקר את אירן המתגרענת להסכים לנייר כלשהו שנחתם על אדמה אמריקנית?
ראו כמה הנחות ולוליינות דמיונית צריך לעשות כדי לחשוב שאולי משהו ישתנה במאזן הסכסוך פה. לאחר מאה שנים ועוד קצת אפשר לראות שלֵב הסכסוך אינו טריטוריאלי, ולא רק תושבי האזור נמצאים בו מולנו - לב הסכסוך נעוץ בדיוק בתנאי העקרוני שנתניהו וממשלתו הציבו לפלשתינים: הכרה בישראל כמדינה יהודית, שפירושה הכרה בזכותנו על הארץ (לפחות חלק ממנה).
אבל לא רק כלפי הפלשתינים יש להציג זאת, אלא כלפי כל גורם שמנסה להתערב. למשל, סוריה מדברת על "שלום צודק" - יש לבקש לשמוע ממנה, האם יש לעם היהודי זכות כלשהי באזור? בקיצור, במקום לדבר על פרוצדורות, חוק בינלאומי, הסכמים ומו"מ צריך להחזיר גם אצלנו את שיח הזכויות אל שולחן המו"מ: שכנינו הערבים, לפני הכול נשמח לשמוע, מה זכותנו כיהודים בחלק זה של העולם? האם יש מושג כזה בלקסיקון התרבותי, פוליטי, מדיני, דתי שלכם?
2.
המרצים והסופרים שהצטרפו לעצומת השנאה של אנשי התיאטרון חוזרים על הטענה הפרוצדורלית שאריאל היא שטח כבוש והם שומרי חוק. גלגול העיניים הזה משעשע, בעיקר כשרואים את אותם מרצים תומכים במאחזים הלא-חוקיים של הבדווים בנגב, מתנגדים להחלטות בית המשפט העליון בשיח-ג'ראח, תומכים בסרבנות ובחרמות על ישראל (לפחות חלקם), וכעת הם נתלים בחוק. ובכן, לא שטח כבוש אלא מוחזק (occupied), שכן ממי כבשנו אותו? ממי שבעצמו כבש וסיפח. השטחים הללו תלויים ועומדים עד להחלטה סופית בעניינם, ובכל מקרה אין כאן פעולה נגד החוק הבינלאומי.
אבל כולנו יודעים שלא לשם דיון משפטי התכנסנו, אנחנו פה בעניין השנאה והבידול דווקא בזמנים קשים לציבור הישראלי. מיעוט קטן, נחשב בעיניו, אבל קולני וכוחני ביותר (בעיקר במדעי הרוח והחברה) פורש מן הציבור ואומר "אל יהי חלקי עמכם". האקט הזה יתברר כגול עצמי לכל מה שפעם כונה "מחנה השלום". מהלל הזקן למדנו "אל תפרוש מן הציבור". ואמרו חכמים: "בזמן שישראל שרויים בצער ופרש אחד מהן, באין שני מלאכי השרת שמלווין לו לאדם, ומניחין לו ידיהן על ראשו, ואומרים: פלוני זה שפרש מן הציבור - אל יראה בנחמת ציבור".
