יצרני הבועות

מאז ומעולם היווה הבית מקום של מחסה, ביטחון ושלווה לאדם. מרחב בו מתנהלים חייו העיקריים, בו מתקיים התא המשפחתי, "ביתי הוא מבצרי" אומר האנגלי. הדירה מהווה היום מרכיב בסיסי באיכות החיים האנושית, יעקב אבינו בנה לו בית: "ויְעֲַקֹב נסַָע סֻכֹּתָה, ויַּבִֶן לוֹ בָּיתִ". אלוקים נתן בתים למיילדות כמחווה על התנהגות למופת - "ויַּעַַשׂ לָהֶם, בָּתִּים". הנביאים יחזקאל וירמיהו, בנבואות הנחמה שלהם, הועידו את הבית כמקום מבטחים והנאה: "וּבָנוּ בָתִּים ונְטְָעוּ כְרָמִים, ויְשְָבוּ לָבֶטַח", "בְּנוּ בָתִּים, ושְֵבוּ; ונְטְִעוּ גנַּוֹת, ואְִכְלוּ אֶת-פִּרְיןָ". שלמה המלך הוסיף את הנופך הממוני: "בְּחָכְמָה, יבִָּנהֶ בָּיתִ; וּבִתְבוּנהָ, יתְִכּוֹנןָ. וּבְדַעַת, חֲדָרִים ימִָּלְאוּ כָּל-הוֹן יקָָר ונְעִָים". על כן, דירה, המהווה נכס בר-קיימא, לעולם לא יכולה להיות בגדר בועה כלכלית, היא אינה מניה הנעה על פני גלים גועשים בשוק ההון בחוסר רוגע בין ייאוש לתקווה. חדשות לבקרים נוחתים עלינו מטחי כתבות נדל"ן, אמירות, הבעת דעות והודעות. היורים משגרים מכל הכלים, מכל כיוון, בכל הנושאים; כל מי שרק מבקש פתחון-פה, אמתלה, תואנה, או תירוץ להשמיע את קולו, מצטרף ל"חגיגה". לשמחתנו, רוב המטחים נופלים בשטח פתוח מבלי לגרום כל נזק, והנותרים הם בבחינת "כתבות נפְַלִים", שאין זה ראוי להקדיש להן זמן. מעט מאוד כתבים, המדווחים על נושאים כלכליים, בקיאים באמת בנושאים עליהם הם מדווחים. הרוב רגילים לחשוב במושגים של כותרות לשעה. גם פקידי מדינה רמי-דרג, ו/או בכירים אחרים במשרדי הממשלה השונים, ובעיקר באוצר, מחפשים כותרות, שיכניסו אותם לחיי שעה, להיכל התהילה של אלוהי המידרוג (רייטינג), הם אינם בוחלים בדבר, הכל מכוון מטרה אל ההמונים, לשאת חן בעיני העם. מדוע בחרו דווקא בנדל"ן? הפרק השני בחוק פרקינסון, מתאר תהליך קבלת החלטות לאישור תקציבים: כיצד לאישור תקציב של הקמת כור גרעיני בסך של כמה עשרות מיליוני דולר יוקדשו דקות אחדות בלבד, ואילו הדיון על בניית מתקן לאופניים בעלות של כמה מאות דולר ייתכן שיזדקק למספר ישיבות, כי הרי "כולם מבינים" במורכבותה של השקעה שכזו. רוב ועדות הכספים מורכבות מאנשים שאינם יודעים דבר וחצי דבר על יזמות, על השקעות ועל מאות מיליונים, רובם רגילים לחשוב במושגים של אלפים. רק טבעי שנטיית אנשי התקשורת, התופסים עצמם כנציגי העם עלי-אדמות, כמו גם פרנסי הציבור, שיעסיקו עצמם ואת הציבור, בנושא שכולם רואים עצמם בקיאים בו כביכול - נכסי דלא ניידי. ראה ערך פסטיבל קבוצות הרכישה! מי אינו מיומן במקרקעין? מי אינו מומחה בבתים? האם לא כולנו ידענים ויודעי דבר בהקמת בניינים? לעומת זה, נסה לשוחח איתם על תעשיה, בתי-חרושת, מפעלים, ייצור, עיבוד, מלאכה, פרמצבטיקה, גנריקה, מעניין לאן זה יוביל? אולם, תזכיר את השם "חברת טבע", מיד ידעו לספר לך שזו חברת תרופות ישראלית, שהיא החברה המסחרית הגדולה ביותר בישראל, מהמובילות בתחומה בעולם. יש לדעת, שההשקעה בטבע הפכה להשקעה הפופולרית ביותר, והיא אף מכונה "מניית העם". נדיר למצוא משפחה בישראל, שאינה מושקעת בחברה זו, אם לא באופן ישיר אזי באופן עקיף באמצעות קופות הגמל; הציבור צריך להבין ש"טבע", מעבר להיותה חברה מצליחה בכל קנה מידה, היא בסופו של יום מניה לכל דבר. יש לי ידיעה עדכנית שזה עתה הגיעה, שתפתיע את כל "יצרני הבועות". מדד ת"א-נדל"ן כולל את 15 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר מבין המניות הנכללות בענף נדל"ן ובינוי, הכלולות במאגר המניות; שווי השוק הכולל של כל ה-15 בסוף יולי 2010 עמד על כ-39 מיליארד שקל, בעוד שניירות הערך שהנפיקה "טבע", ספינת הדגל הישראלית, נסחרו בסוף יולי 2010 בתל אביב ובנאסד"ק בשווי שוק של כ-200 מיליארד שקל. מן המפורסמות הוא שלציבור זיכרון קצר, לפיכך יש להזכיר לכל "יצרני הבועות" כי המניה של "טבע" ידעה גם ירידות חדות שעוררו דאגה בקרב המשקיעים. למשל, במהלך 1998 וכן במחצית 2004, ואפילו לאחר פרסום הדוחות הגרועים ב-2006. הציבור אמור לקחת בחשבון, שירידה של כ-10% במניה זו, היא שוות-ערך כמו מחיקת שווי השוק של מניית בנק לאומי או בנק הפועלים; והחשוב מכל - על הציבור לדעת את אשר נאמר במקורותינו: "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן; ואְִם-נזֵרֶ, לְדוֹר ודָוֹר". "אִם-יעֲַלֶה לַשָּמַיםִ שִיאוֹ; ורְֹאשׁוֹ, לָעָב יגַּיִעַ. כְּגלְֶלוֹ, לָנצֶַח יֹאבֵד; רֹאָיו, יֹאמְרוּ אַיּוֹ. כַּחֲלוֹם יעָוּף, ולְֹא ימְִצָאֻהוּ; ויְדַֻּד, כְּחֶזיְוֹן לָילְָה". על כן, עשו לנו טובה, "יצרני הבועות", רדו מענף הבנייה וחפשו את הבועה היכן שראוי לחפשה.