מחקרים מראים שככול שילדים בגיל הרך רואים יותר טלוויזיה כך גדל הסיכוי שלא יצליחו בבית הספר, יצרכו כמות גדולה יותר של אוכל לא בריא ויסבלו מרמת בריאות לקויה בגיל 10.
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת מישיגן ומונטריאול והוצג לאחרונה בחדשות רשת BBC מציג נתונים לפיהם ילדים בגיל שנתיים רואים טלוויזיה בממוצע של כ-9 שעות בשבוע וילדים בגיל 4 כ-15 שעות בשבוע.
לפי נתוני המחקר, 11% מבני השנתיים ו-23% מבני ארבע רואים יותר מהמקסימום המומלץ של שעתיים ביום. "הגיל הרך היא תקופה קריטית להתפתחות המוח והיווצרות של דפוסי התנהגות. צריכה מופרזת של טלוויזיה תופסת את מקום הפעילויות אשר מפתחות את היכולות של ילדים ומכאן שקצב התפתחות הילד נפגעת".
"מידי יום הורים שואלים אותי על הקשר בין היכולת של הילד לראות טלוויזיה בריכוז גבוה לבין הקושי שלו לשבת מרוכז בהכנת שעורי בית או בכיתה". מסבירה מיכל שפר מיכאלי, מנהלת מרכז "עיגולים של שמחה", המתמחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים ומבוגרים. "זה לא נגמר בהעדפת הטלוויזיה על פני לימודים, אלא חמור מכך, לעיתים, ילדים מעדיפים צפייה בטלוויזיה על פני בילוי עם חברים או בילוי בגן שעשועים". "איך זה יכול להיות?" שואלים ההורים ומייד מסיקים שככול הנראה זה מעיד על עצלנות או חוסר רצינות ויש כאלה שמפליגים במחשבותיהם וחושבים שהילדים עושים להם זאת בכוונה.
טלוויזיה מספקת גירויים "מעניינים"
בטלוויזיה, כמו במשחקי מחשב, הכול קורה במהירות, במקסימום גירויים חושיים. פסיכולוגיה שלמה עומדת מאחורי כל תוכנית, פרסומת או משחק מחשב, בדרך בלתי אמצעית מצליחים להעיר לנו את המוח באמצעות שימוש בצבעים עזים, קולות, מהירות, תנועת אוביקטים ומגוון אפקטים וכך "דואגים" לעורר אצלנו תחושת רעב וצמא והמוח אף משחרר הורמונים בהתאם ונשאר ערני וממוקד. זוהי בעצם הסיבה לכך שלעתים, ילדים מרוכזים טוב יותר מול הטלוויזיה מאשר מול שיעורי הבית.
הילדים שלנו היום, יותר מבעבר, מרבים לצפות בטלוויזיה ולשחק משחקי מחשב. בשלב זה לא נתייחס לתכנים שגם להם השפעה לא מבוטלת, אלא נתמקד רק בעובדה שילדים כיום מורגלים לתפקוד מוטורי מהיר, לתגובות קוגניטיביות מהירות, וזקוקים לגירויים אין סופיים על-מנת שהחוויה תהייה מעניינת.
"זה נכון שלטלוויזיה יש השפעות רבות על התפקוד של הילדים מאחר שזה מעצים אצלם את הפער בין החוויות, בין מונוטוני ומשעמם למרגש ומעניין. הפתרון הוא הצבת גבולות בכל הקשור למינון הצפייה בטלוויזיה וכן יצירת עניין באופן אקטיבי תוך מעורבות מלאה של ההורה בפעילויות אחרות, החל ממשחקי קופסא לכל המשפחה ועד לבילוי משותף בגן השעשועים. זמן איכות עם הילדים, בו אנו לוקחים חלק פעיל הופך את הפעילות למעניינת יותר עבור הילד ואפקטיבית ברמת הלמידה.
באשר ליכולת הריכוז של ילדים במסגרת הכנת שיעורי בית, או במסגרת הלימודית מדובר באותה בעיה הנעוצה בין היתר באופן העברת התכנים. הבעיה היא שבמקרים רבים, ילדים, תוך זמן קצר משתעממים מחוויית הלימוד ופה טמון הפער שיוצר את הקושי שלהם לתפקד בכיתה מול תכנים מונוטוניים של מערכת החינוך". חשוב לזכור כי "למידה היא החוויה וכל השאר הוא רק מידע" (אלברט איינשטיין). ידוע שהדרך בה מלמדים היא החשובה ומשפיעה לטווח הארוך.
היכולת של ילדי קשב להתרכז מול הטלוויזיה
"לרוב האנשים סביבנו יכולת ריכוז ממוצעת וכן יכולת לשנות את רמת הקשב הנדרשת מרגע לרגע ללא קושי במעבר בין גירוי לגירוי. אצל ילדי קשב הדבר שונה. ילדי קשב וריכוז הם בעלי נטייה לקשב סלקטיבי, הם מתרכזים טוב במה שמעניין אותם ואז כמובן יש להם ריכוז מעולה, יותר טוב מאשר לילדים בגילם (זו הסיבה שבגללה קשה לנתק אותם מהטלוויזיה, משחקי מחשב וכד'), אך אם משהו לא מעניין אותם הם לא מצליחים להתרכז כלל".
חוקרים גילו שאצל ילדי קשב רמת הפעילות בחלק הקדמי של המוח נמוכה מאשר במוחם של ילדים בגילם שאין להם הפרעת קשב. המוח של ילד קשב מתפזר ומתרכז שוב ושוב ולכן רמת הקשב אינה עקבית וקשה לשמור עליה לאורך זמן.
גירוי מונוטוני, שעורי בית או התעסקות בנושא לא מעניין "עוזר" למוח להירדם, (תת פעילות כפי שציינו) ולכן ילדים אלו זקוקים ל"זיקוקי דינור" להעיר את המוח בכדי לגרום לו לחזור לפעילות מיטבית ולאורך זמן. הפתרון הוא לאו-דווקא תרופתי, אלא שילוב ויצירת עניין. "לדעת ליצור חוויה לימודית שמשלבת תרגילים/גירויים מעוררי חושים על-מנת להשאיר את המוח ערני ולאורך זמן. מניסיון זה עובד".
