החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה לאחרונה לחייב את רשות שדות התעופה בפיצויי רעש לכ-6,000 מתושבי הערים והיישובים המתגוררים בסמיכות לנתב"ג, נפלה "כרעם ביום בהיר" על רשות שדות התעופה, שמזה שנים על גבי שנים ממשיכה בתכנונים חלמאיים כיצד להמשיך ולפרוס נתיבי אוויר למטוסים מעל ראשם של כ-3 מיליון תושבים המתגוררים בתל אביב, בחולון, בבת-ים, בראשון, בשוהם, בלוד, במודיעין, ביהוד, באור יהודה, ועוד.
אולם ההפתעה, ואולי הבהלה מהשלכות פסק דין תקדימי זה, לא ארכו זמן רב והרשות הזדרזה כבר והודיעה כי תערער על פסק הדין. דובריה אף מסבירים בציניות כי הקרבה לשדה התעופה מעלה את ערך הנדל"ן באזורים אלו. מן הסתם, הרשות גם תכדרר את תפוח האדמה החם של חובת תשלומי הכספים לאוצר המדינה, כך שתושבי המדינה הם יהיו גם אלו שמכיסם ישולמו הפיצויים מבחינת "סבלת וגם שילמת".
בנתב"ג כבר החלו עבודות להארכת מסלולים בהיקף של מאות מיליוני שקלים שמטרתם להכניס בתוך מספר שנים עוד כמיליון תושבים נוספים למעגל האימה של מפגעי איכות סביבה, רעש וזיהומי פליטות דלק. המדובר בנתיב נחיתה שאושר עוד בסוף שנות ה-90', במסגרתו ייכנסו מטוסי נוסעים לישראל מעל העיר נתניה וימשיכו עד נתב"ג דרך רעננה, הרצליה, כפר סבא, הוד השרון, כוכב יאיר, כפר קאסם, ראש העין, פרברי פתח-תקווה בואכה קניון הדיוטי-פרי בטרמינל 3.
החזון לעשור הקרוב: רעש מחריש אוזניים
בשורה התחתונה והעצובה - חזון רשות התעופה הוא שבעשור הקרוב למעלה ממחצית תושבי מדינת ישראל יאלצו להתרגל לרעש ולחיות תחת מעגל של איומים לבריאותם, תוך פגיעה חמורה בזכותם לחיות באיכות חיים במדינתם. "חזון אסטרטגי" זה, בדמות מאות טיסות ביום מעל מאות אלפי פנסיונרים שחשבו כי הגיעו למנוחה ולנחלה, מאות אלפים של בני נוער ותלמידים בבתי ספר, וילדים רכים בגני ילדים, ומיליוני תושבים שמדי כמה שניות יאלצו להפסיק ולדבר עד יחלוף הרעש, הוא הבשורה המרה הבאה לאזרחי מדינת ישראל - ואין פוצה פה בקרב שרינו .
שרי ממשלת ישראל עסוקים וממוקדים מן הסתם באיום הגרעין האירני. עשרות דיונים חשובים מתקיימים בנושא כדי להבטיח את קיומנו ואל לנו לזלזל בכך. עם זאת, ראוי שאותם שרים ונבחרים שאמונים על איכות חיינו, יקדישו ולו כמה שעות קטנות מזמנם לדיון כיצד להסיר את איום נתב"ג מעל מדינת ישראל ובכך יממשו פיתרון שנימצא בידם - להעבירו לנגב. חובתם של אלו לחסוך לתושבי המדינה סבל, מכאוב, מחלות, ואיום על ילדיהם. מוטב להשקיע היום מיליארדים נחוצים בתשתיות בנגב וביצירת נתיבי טיסה מעל שטחים ריקים מאוכלוסיה, מאשר בעתיד בפיצוי עתק לתושבי המרכז.
הנגב ראוי לשדה תעופה מודרני-בינלאומי, כעוגן וכהזדמנות לפיתוח הפריפריה. חזון לאומי אמיתי לפיתוח הנגב ראוי שיתמקד ביצירת מנופים אטרקטיביים באזור זה ולאו-דווקא בדחיסת בסיסי צבא ומחנות מעצר למסתננים. אסור לקדש את נתב"ג במקומו כ"גזירה משמים". אין אף תירוץ, נימוק או סיבה שבעולם שממשלת ישראל תברח מאחריותה לשיפור איכות החיים של מיליונים שוודאי יהיו מוכנים להקדיש מזמנם לנסיעה עוד שעה לשדה התעופה בינלאומי בנגב מאשר לסבול מנתב"ג בכל שעות היממה.
אכן, חשוב לחיות במדינת ישראל, אך הקרב היומיומי על איכות החיים שלנו אינו מול אירן אלא נמצא בנתב"ג, ובו אפשר וצריך לנצח.
