בימי בית ראשון ולאחר שכבשו הבבלים את יהודה, הותירו רק את דלת העם ככורמים ויוגבים, מתוך הנחה כי אלה חסרי ישע ולא ימרדו, ויעלו מס מתוך כניעה. הבבלים מינו את גדליה בן אחיקם כשליט מקומי על הנותרים מטעמם. הם אף הושיבו את ירמיהו לצדו כדי לתת גיבוי דתי לשליט. מינוי זה עורר זעם רב מצד אנשים אשר לא השלימו עם הכיבוש ועם מינוי זה.
גדליה בן אחיקם ישב במצפה (נבי סמואל של היום). גדליה משכנע את תושבי יהודה לצאת לאסוף ענבים ותאנים, וכי אף אחד לא יפריע להם.
משלחת מקורבים, וביניהם יוחנן בן קרח, באו והודיעו לו כי מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה לרצוח אותו. גדליה לא האמין לנאמר לו ולא הסכים שמקורביו יפגעו לרעה בישמעאל. לא די שלא הניח להם לנהוג כך, הוא אף כינה את יוחנן 'שקרן'.
כפי שמסביר הרמח"ל בספרו מסילת ישרים, גדליה נהג בחסידות מופרזת, דחה את החשדות נגד ישמעאל וישב עימו לסעודה, מבלי לנקוט באמצעי זהירות. במסכת נידה דנים התנהגות זו כהתנהגות חסרת אחריות וטיפשית. גדליה אכן נרצח בעורמה שפלה והרצח גרם לזעזוע עמוק בעם (מסכת נדה: הכתוב מייחס את ההרוגים לגדליה, וכי גדליה הרג אותם? אלא "מפני שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח").
בכך בא הקץ על קיומה של אוטונומיה יהודית כלשהי בארץ ישראל עד לשיבת ציון. לאחר מותו של גדליה הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה כל ריבונות יהודית בארץ ישראל למשך שבעים שנה.
לאחר מקרה זה, התפזרו דלת העם שהיו תחת ממשלתו של גדליה בן אחיקם וחלקם ירדו למצרים מפחד תגובת הבבלים. הארץ שממה מיהודים, והפעם באופן סופי. משום כך, יש המסבירים שהצום הוא לא על הרצח עצמו של גדליה, אלא על השפעתו על שארית העם שנשארה בא"י באותו זמן, שלאחר הרצח נעלמה כליל ובכך למעשה הושלם חורבן בית ראשון. או במילותיו של הרמב"ם הלכות תענית פ"ה הי"ב: יום רצח גדליה "...נכבית גחלת ישראל מהנשארת וסיבב להם גלותן".
מכאן אנו למדים לקח חשוב, ובמיוחד בימים טרופים אלו: אל לנו לנהוג בחסידות יתר, בתמימות שמובילה לטיפשות, אל לנו להתפתות לדברי חלקות ולהבטחות שווא מצד שונאינו, הקמים עלינו לכלותנו. עלינו להיות דרוכים על המשמר, כי עוד נכון לנו מאבק קשה על חיינו בארצנו הקשוחה והקדושה.
