היהדות שלי (חלק א')

אין כימי החג מתאימים לשהות בחיקם של הכתובים. בחג מצאתי עצמי נובר בכתובים לבחון את יחסה של ההלכה אל הנוכרי. דברי ההלכה המצויים במקורות ישראל אינם מייצגים עמדה אחת ואחידה ביחס אל הנוכרי. בתפיסת העולם היהודית ישנם שני יסודות מרכזיים: (1) האדם (כל אדם באשר הוא אדם) נברא בצלם "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ" [בראשית א', כ"ז]. (2) עם ישראל עם סגולה: "עַם קָדוֹש אַתָּה...בְּךָ בָּחַר ה' אֱלוֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגוּלָה מִכָּל הָעַמִּים..." [דברים ז', ו']. שני עקרונות אלו מקבלים ביטוי בספרות ההלכה: הגירסה של הרמב"ם - כל אדם המאבד נפש אחת מן העולם...כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם...כאילו קיים עולם מלא [משנה תורה הלכות סנהדרין, פרק י"ב, הלכה ג']; לעומתה הגירסה - כל המאבד נפש אחת מישראל...כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא [סנהדרין, פרק ד', משנה ה']. כשהעמדתי ביני ובין עצמי את שתי הגרסות זו מול זו, מצאתי עצמי מאמץ ללוח לבי את הגרסה הראשונה.

סגולת ישראל - עיקרה נובע ממעמדו המיוחד של עם ישראל, בשל חובות היתר שהטיל עליו ה' - "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּוֹהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו']. רבי עקיבא, במשנה בפרקי אבות פרק ג', משנה י"ד - מעמיד את 'חביב אדם שנברא בצלם' מול 'חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, כי חיבה יתרה נודעת לישראל שנקראו בנים למקום'. אודה, שבין שתי הגישות המנוגדות אני מקבל את הגישה שעם ישראל הוא עם ככל העמים. אינני רואה עצמי שייך לעם שסגולתו עדיפה מעל כל העמים. וכאשר אני מתייצב מול טקסט האומר "כִּי בָּנוּ בָּחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים", אני נוהג לקרוא בפני ילדיי ונכדיי "אוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ עִם כָּל הָעַמִּים". אודה, שהעיון שלי במקורות הוא ביקורתי ואני מאמץ מתוכו את הקו "כל התורה כולה - מפני דרכי שלום היא" [גיטין נ"ט, ע"ב], לפיה אנחנו חייבים לנהוג עם כל אדם בדרכי נועם ושלום. המושג "מפני דרכי שלום" נטבע בתקופת המשנה כלפי עובדי עבודה-זרה שגם נגע שפיכות-דמים דבק בם. ובכל זאת, חכמים חייבו אותנו לנהוג כלפיהם בדרכי שלום, מושג המבוסס על המוסר התנ"כי, לפיו התורה "דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". בימים אלו אני מצר על כך שהקו המנווט בחברה הישראלית אינו מעוגן בתקנות שתיקנו חכמים, שכמה מהן הן בניגוד להלכה המקובלת רק כדי לשמור מכל משמר על התקנה - "כל התורה כולה - מפני דרכי שלום היא".