הימים ימי תשרי, השנה שנת תשע"א. בעודנו בתחילת העשור השני של האלף השלישי אנו מדפדפים בין דפי העיתונים של החג ורואים פרשות שחיתות, עבריינות, חינוך ההולך מדחי אל דחי, ראש ממשלה לשעבר, המושחת הלאומי של ימינו - אהוד אולמרט, המככב מעל גיליון החג של אחד העיתונים הראשיים ובו עושה יחסי ציבור לספרו החדש העומד לצאת בקרוב, והתהייה העולה בראשנו - האם לא מצאו עורכי אותו עיתון משהו טוב יותר לשים לנו בעמוד השער של גיליון החג מאשר את דמותו המייצגת אובדן ערכים ודוגמה שלילית? אך לא רק דברים פסימיים היו בעמודי העיתונים של פתיחת השנה החדשה, היו גם דברים חיוביים, על צעירים חלוצים המתיישבים בנגב, על טירוני הנח"ל שסיימו את מסע הכומתה בהתלהבות אידיאליסטית המזכירה נשכחות, וגם רוח אופטימיסטית-משהו של חוואי שהפך מכבר לסמל תקשורתי מאז אותו אירוע של 2007, הלא הוא שי דרומי. אז כן, היו דברים חיוביים ולא כל-כך חיוביים, בלשון המעטה, בשנה החולפת. אך שאלה אחת מטרידה רבים מאיתנו לא רק השנה, אלא כבר מספר שנים, והיא השאלה לאן פניה של החברה הישראלית?