עיד אל פיטר לסיום צום הרמדאן נפל ביום ראשון, מיד לאחר סוף השבוע הכל-כך ארוך של ראש השנה היהודי. הנשיא פרס, כראש המדינה שכמעט עשרים אחוזים מאזרחיה ערבים, הגיע לביקור חג ממלכתי בכפר קרע שבמשולש.
כבר שעות קודם לאירוע הרגשת בהתרגשות האוחזת בפרנסי העיר. מאהא חלקה מסאלחה, מנהלת המתנ"ס, רצה ממקום למקום בשמש הקופחת, מסדרת כאן, מטפלת שם, זורקת מילה טובה לכל העוסקים במלאכה, עוברת על הליין-אפ והכל בנועם הליכות, בחינניות, כשחיוך רחב משוך על פניה.
תושבי הכפר מגיעים, עוברים ללא תלונות בידוק ביטחוני ומתכבדים במה שנקרא "כיבוד קל", אבל למעשה מהווה כמעט ארוחה שלמה. סלט טאבולה, קובה טעימה, פירות העונה וכמובן קפה מהביל בכוס קטנה עם טעם גן-עדן.
בצידו האחד של האולם המסודר להפליא עומדת קבוצה קטנה של נערות ונערים לבושים במדי חקי, כשעל שרוול חולצתם תפור השלט "צופי ישראל", בידיהם תופים ומקלות תיפוף, והתרגשותם ניכרת לעין. בצידו האחר של המתנ"ס קבוצה אחרת של ילדים הלבושים בחולצות לבנות ועליהן שלל כיתוב שלום ואחווה, ובמרכז "הגשר על הוואדי" ועל ידם - מורתם הנרגשת פי כמה מהילדים.
אילן שלום ושוויון
מחוץ למתנ"ס, ליד הכניסה, מונח לו שתיל עץ זית ושלט ממתינים לנשיא שיבוא וישתול.
השעה 10:30 מגיעה ונשיא המדינה מגיע ברכבו יחד עם ראש המועצה נזיה מסראווה, שקיבלו בכניסה ליישוב. מנצח תזמורת הצופים מניף את ידו, הילד שליד התוף הגדול מרים את מקל התיפוף. הדלת נפתחת והנשיא פרס יוצא ממכוניתו, המנצח נותן את האות וילדי הצופים מתחילים בתיפוף מארש צבאי על-פי הבום החזק שנשמע מהתוף הגדול. הנשיא מאזין לקולות ומברך את הילדים. משם ממשיך הנשיא למסדר לחיצות-ידיים לחברי מליאת המועצה המקומית ולראשי רשויות אחרים בסביבה וניגש אל הגומה הקטנה, שותל את עץ הזית, גורף אדמה במעדר ומשקה מיד בדלי לקול מחיאות הכפיים. מאהא מציבה את השלט המסביר כי זהו אילן של שלום ושוויון.
דברים נשיאותיים משובחים
מכאן עוברים הקרואים לפגישת עבודה עם הנשיא. שורה של בעיות לצד לא מעט הישגים מציגים המשתתפים לנשיא. הפותח, סגן שר החוץ לשעבר נאווף מסאלחה (המכנה עצמו כפנסיונר של הממשלה והכנסת), מרעיף אינספור שבחים על הנשיא על פעילותו למען השלום ועמדותיו הבהירות למען שוויון לאזרחים הערביים. חברי המועצה וראשי רשויות בסביבה מציגים את בעיית התרחבות חריש. כאן מציגים ראש מועצת כפר קרע וראש מועצת מנשה, אילן שדה, עמדה זהה. אין צורך לקחת קרקעות כדי להקים אזור תעשיה בחריש, עדיף להקים אזור משותף ליישובי הסביבה בכפר קרע. גם עניין הבדואים בנגב עולה בשיחה, כמו גם נושאי חינוך ותרבות.
מישיבת העבודה מצטרפים פרנסי היישוב למאות המוזמנים באולם המתנ"ס המלא מפה לפה. לצד נאומי השופט השרעי וראש המועצה, הקהל נחשף לקטע נגינה ערב לאוזן על אורגן של ילדה מהכפר, שידיה ממש מרקדות על הקלידים. אחריה עולים תלמידי בית הספר היהודי-ערבי שבכפר קרע "הגשר על הוואדי" במופע תיפוף מהמם על כיסאות. בסיום המופע, שסוחט תשואות רמות מהנוכחים, מעניקים התלמידים לנשיא שי מיוחד - שטיח - שעליו נרקמה המילה שלום במספר שפות: הראשונה בפולנית - שפת עיר הולדתו של פרס וישנייבה. אחר-כך בעברית לציון עלייתו ארצה. אחריה שלום באנגלית "כי שליחותו הראשונה הייתה לארה"ב". צרפתית לאות והוקרה על יחסי ישראל-צרפת שבנה פרס. ומשם לגרמנית בגלל היחסים שבנה עם גרמניה. לשבדית בגלל פרס נובל. לערבית על הסכמי אוסלו. ועוד ועוד שפות המספרות את סיפור חייו של הנשיא. פרס, נרגש מאוד, חורג מכללי הטקס ועולה לבמה לברך את הילדים. מיד הוא מקבל גם שי ייחודי מראש המועצה ונושא את דבריו.
עיקר דברי הנשיא מתמקדים בחובה המוסרית לשוויון זכויות לערביי ישראל. לא טובה ולא חסד - זו חובתו של הרוב היהודי. הנשיא מפליג בתיאור מערכת היחסים בבתי החולים בישראל. רופאים ערבים מנתחים חולים יהודים ולא מעט חולים ערבים נותנים גופם לסכין המנתחים של יהודי כדי שיציל חייהם. איש לא יודע מיהו מי. "למה?" שואל הנשיא פרס, "מערכת יחסים בריאה זו מתקיימת רק בבתי חולים?"; והנשיא מוסיף: "בכל מקום בו אראה כי נעשה עוול מכוון וקיפוח, אתייצב מולו בפומבי".
הנשיא גם מוסיף מילים אופטימיות לגבי סיכויי המו"מ עם הפלשתינים. שבחים לאבו מאזן על רצונו בשלום ולהנהגה הפלשתינית "שלראשונה בונה מדינה. כדי להקים מדינה לא צריך רק לקיים מו"מ, צריך גם לבנות תשתית וזאת עושים עכשיו הפלשתינים" - כך הנשיא פרס שסיים בדברי הברכה המסורתית בערבית וזוכה לתשואות נלהבות מהקהל.
לאחר שהנשיא עזב, ניגשו אלי רבים מן האורחים המכירים אותי מהעבר ושיבחו את דברי הנשיא ואת עצם ביקורו. "הלוואי והיו רבים כמוהו בשני העמים, היה יותר טוב לכולנו" ולא נותר לי אלא להנהן בחיוב.
