את אליעזר פגשתי כאשר ביקרתי את סבתי הזקנה בבית אבות. אדם בן 73, שמור היטב, עם עיניים נוצצות בברק שובבות מאחורי משקפיים עבי-מסגרת. אליעזר נהג לבקר אחת לשבוע בבית האבות כדי 'לפתוח להם חלון לחיים מחוץ למוסד העבש הזה', כפי שהוא הגדיר זאת. שאלתי אותו למה הוא כל-כך שלילי לגבי בית האבות שעושה עבודה כל-כך חשובה למען הזקנים חסרי הישע. השאלה הזו הדליקה אותו. "זקנים חסרי-ישע? זה כל מה שאתם הצעירים חושבים על אנשים מבוגרים מכם?”.
"ובכן, אתה לא יכול להתעלם מהמציאות. אנשים זקנים הם בדרך-כלל עניים, חולים ולא כל-כך יפים”, אמרתי על משקל 'טוב להיות עשיר צעיר ויפה'. את אליעזר זה לא הצחיק. "אתה מציג את הזקנים בצורה טיפשית, מקוממת וכל-כך אופיינית לתרבות הצעירים. תרבות שמתעלמת מה'זקנים' או במקרה הטוב 'מרחמת' עליהם בצורה מתנשאת”. כאן הוא הפסיק והצביע עלי, מדבר בהדגשה של מורה לתלמידו: "התייחסות זו טיפשית, כי ה'זקנים':
- הם פחות זקנים מאלו שהיו באותו גיל בעבר.
- הם פחות עניים – למעשה, עיקר העושר של החברה מצוי בידי מי שנחשבים לזקנים. הזקנים של היום צברו נכסים והכנסות מצד אחד והשתחררו מהתחייבויות כספיות המעיקות על הצעירים. הסתכלו לצדדים ותראו כמה הורים מממנים את ילדיהם, לעומת צעירים המממנים את הוריהם.
- הם פחות חולים – כי יחד עם הארכת תוחלת החיים, הטכנולוגיה והשיפור ברמת החיים גרמו גם לאיכות חיים של אנשים בני 50 עד 70 שאחד המרכיבים שלה היא בריאות. הצעירים לעומת זאת פוגעים בבריאותם באורח החיים חסר האחריות שלהם.
- הם גם יפים יותר מאנשים שהיו באותו גיל בעבר, בעיקר בגלל איכות חייהם, אך גם בגלל תעשיית היופי והמודעות לחשיבות המראה החיצוני. למעשה, לפעמים קשה להבדיל בין אישה בת 50, לנערה שגילה מחצית, ויעידו השחקניות ה'זקנות' בנות 50 שעדיין הן סמל סקס”.
ניסיתי לטעון שאפילו ארגוני זקנים מייצגים ונלחמים עבור הזקנים העונים לתדמית הזו, איך אתה טוען שאין זקנים חסרי-ישע? "כן", הוא ענה, "יש גם זקנים כאלו, אך יש יותר אנשים בגיל מבוגר שאינם עונים על התדמית הזו. אלו 'זקנים–צעירים' שנותרו ללא קול שמייצג אותם. למעשה יש כאן אפליה מגדרית. מגדר הנשים אינו המגדר המופלה ביותר. הנשים מהוות כחצי מהאוכלוסיה, אבל כמעט כל האוכלוסיה הם זקנים או שיהיו זקנים בעתיד.
"הנשים טוענות שמשכורתן נמוכה ממשכורת הגברים באותה עבודה, זקנים אינם יכולים לקבל בכלל את העבודה. נשים מתאוננות שיש מקצועות החסומים בפניהן למרות שיש גם מקצועות נשיים שאליהם קשה לגברים להתקבל. לזקנים מקצועות רבים יותר חסומים – כמעט כל המקצועות (המשתלמים מאוד) של תעשיית הבידור, הפרסום והתקשורת ההמונית.
"הגרוע מכל הוא היחס אל הזקנים. כל מגדר אחר מקבל יחס טוב יותר. לנשים יש ארגונים חזקים התומכים ומקדמים את זכויותיהן. חוקקו חוקים המעדיפים את הנשים באפליה מתקנת. יחס החברה לזקנים רק הולך ונעשה גרוע יותר. לא רק שהם לא יכולים לקבל משרות נחשקות בתעשיית התרבות, הספורט והתקשורת, אלא שהזקנים אינם קהל יעד לתעשיות אלו ולתעשיות אחרות”.
אם כך, טענתי כלפיו - למה הוא לא מקים מפלגה שתייצג את הזקנים המופלים לרעה 'שנותרו ללא קול' לדעתו. הוספתי, במעט רשעות, שאז יתברר שאין לו תומכים.
"ייתכן שבאמת אקים מפלגה כזו", אמר מהורהר והמשיך מגרד את סנטרו: "אם תיעשה פעם ספירה של גודל האוכלוסיה של אנשים מבוססים בגילים שבין 50 ל-70 – כלומר אוכלוסיה זקנה במונחי מובילי התרבות - יתברר שפלח זה גדול לא פחות מאוכלוסיית הצעירים בני העשרה עד 50”. עכשיו הוא נישא על גלי ההתלהבות, קולו התחזק ונעימת טרוניה לא אופיינית נשזרה בו: "מדוע אם כן הפרסומות שאמורות לשכנע לקנות מוצרים, אינן פונות אל מגזר עשיר ופנוי זה? מדוע קובעי האופנה פונים רק לצעירים ומתעלמים ממגזר זה? מדוע שוטפים את מוחנו בניסיון לשכנע אותנו שהיופי טמון בפרגית צנומה, שטוחה וצבועה? איפה היופי הבשל של אישה מלאה, או גבר מכסיף עם קמטי חוכמה?
"זה לא רק מקומם, זה טיפשי! שוק מגזר ההורים 'הזקנים הצעירים' גדול לאין שיעור משוק הנערות התלויות בכספי הוריהן. אם הרווח הכספי הוא המניע את החברות המסחריות, טיפשי להתעלם משוק הגמלאים המבוססים בני 50 ומעלה. 'הזקנים הצעירים' מהווים את המגזר הגדול ביותר, בעל הידע, הניסיון והאמצעים. המגזר הזה עוד הולך וגדל הן בשל רבים היוצאים לגמלאות בגיל צעיר יותר והן בשל הארכת תוחלת ואיכות החיים. גם הצעירים של היום יתווספו בקרוב למגזר זה. למה הם מתעלמים ממנו?”.
הרגשתי בושה ולא היה לי מה לענות. באמת למה?
