בהקשר לטקס פרסי אופיר לקולנוע הישראלי אני רוצה לומר כמה דברים. ראשית, חבל שרוב הסרטים המועמדים עדיין לא עלו לאקרנים, כך שלקהל הרחב אין דרך לשפוט את איכויותיהם. שנית, בניגוד לשנים עברו, יש השנה נציגות בולטת לסרטים שהם למעשה עיבודים ליצירות ספרותיות פרי עטם של סופרים קאנוניים, כמו דוד גרוסמן ויהושע קנז, כאשר את הפרס קטף סרט המבוסס על ספרו של א"ב יהושע, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש. הדבר מעיד על קולנוע שהולך ומשתבח באיכויותיו ובמערכת קשריו לספרות הישראלית, כאנטיתזה לתכניות הריאליטי בטלויזיה. שלישית, הסרט שהלך בקטנות, ללא מסע יחסי ציבור, הוא דווקא זה שזכה בפרס הגדול. חומר למחשבה על איכות מול פרסום ועל כוחה של צניעות. ואחרון חביב, כפעיל להשבתו של גלעד שליט הביתה, התרגשתי לשמוע את השחקנים, אשר ביקרו באוהל המחאה בירושלים, קוראים להחזרתו של שליט ופונים לממשלה לעשות מעשה. רק שתיקתה הרועמת של מי שייצגה את הממשלה, לימור ליבנת, אכזבה.
דוד קשני, ת"א
