מה שלומך היום אבא. פתח את העיניים אבא. תראה איך העננים רצים בחלון.
בבית השוקעים והנכנעים מונ דיו, מונ דיו מונ דיו כך שריתה, כל הזמן, ללא הפסק, כמו תור, הומה, מונ דיו מונ דיו איך ההבל של הבוקר הטלוויזיוני מהפנט את השוקעים והנכנעים, השוקעים והנכנעים והעציצים וכל הסיליקון הזה, והבוטוקס, המקשקשים עצמם על המסך ורחש מכונת החמצן המבעבעת של פרג'ון, ומסיכת החמצן הארורה של פרג'ון, רק עיניו עוד מנצנצות מתוך האקווריום שלו, שומע את הגערות של טטיאנה מתוך אקווריום התחנונים שלו: דויד חמודי לא להוריד מסיכה, לגמור תרופה בבקשה, אסור להוציא דיירים למרפסת אמרתי לך, ברוח הזאתי.
מונ דיו מונ דיו. אבא לפעמים אומר: איך קענ נישט מֶער או איך בין אויס מענטש ו"אל תלך ישראל אל תלך". ומה לי - בכיס החולצה שלי, במרחק לחיצת כפתור ואוזניות, פסנתרן באך האהוב, מגן של נועם - איך אתה מרגיש היום אבא פתח את העיניים אבא תראה את העננים רצים בחלון. לאט-לאט ישוב אליי העולם: הנה ענן שחור גדול דוחק כבשה אפרפרה ושני בולבולים במעלה עץ המכנף ואיזו ילדונת חולפת אותנו עטורת שיער וחיוך, וזוג גבות נערי מונ דיו מונ דיו כמה הייתי צמא לזוג גבות נערי, נבלע בהמולת המדרכה, חוזר לי הצבע לחיים. פתח את העיניים אבא.
והנגר נגר. באכסדרת בית העם היה מונח הארון. דודה שירלי ודוד מרדכי ואמא בכיסאות כתר פלסטיק, דמועים. עשוי מעץ סיבית, הארון. כלומר, תמיד חשבתי: עץ אורן, והריח הנהדר של עץ האורן מתערבב לו בריח המתים. מסתבר: סתם סיבית. מהיכן שהוא באסיה. שמונים וחמש שנה מקופלות בארון עשוי סיבית. האיש היקר והאהוב והנדיב. הייתי צריך להטות את האף קרוב קרוב כדי להבין את ריח העץ הזה. היה שלום אבא. ראובן אומר שלכל עץ יש ריח משלו. ברור. מגיל שלוש אני בנגריה של אבא. לא בונה ארונות מתים מראש. שוכר מהקיבוץ את המבנה עם המכונות ועם ריח הדבק, וריח הפוליטורה, וריח בגדי העבודה של ניסים. 60 שנה המבנה הזה, מראשוני הנקודה, כבר עומד. ללא טיח, קירות הבטון סופגים את ריח העץ והדבק והפוליטורה ובגדי העבודה של ניסים. ארבע מדפים אני צריך 13030X, מעץ אורן, בטח. לאט לאט העברתי את המברשת על העץ. ממש נושם אליי העץ. ראיתי את השנים זורמות. עיני העץ הביטו בי. כמה שנים עץ אורן גדל עד שרעש המשור נשמע בקצה ההר. לאט-לאט ירד ארון הסיבית אל תוך אדמת הלס. היה שלום אבא. ראובן אומר שהעתיד בכלל באסיה. לא אורנים ולא בגדי העבודה של ניסים ולא ריח הפוליטורה ולא בטיח.
