יום רודף יום, ולצערנו היו בשנה החולפת כמה וכמה רגעים חריגים, רגעים של התפרצויות ושל ליבוי יצרים בכנסת תוך שימוש בנושאים בוערים ליצירת הון פוליטי. חלה הקצנה ביחסים בין יהודים וערבים בישראל, באשמת שני הצדדים. אושרו חוקים דוגמת חוק מופז. אך כל אלה מתגמדים לעומת השבוע האחרון, שבו ליווינו את מתינו. הימים האחרונים של השנה שאנחנו נמצאים בעיצומם כי עדיין לא כלתה השנה וקללותיה, ימים שהביאו לרצח נוראי בבית-חג"י. אם נאמר שכל הפלשתינים אשמים, ניתן בזה פרס לטרור; אולם אם נתעלם מהמשמעות לגבי המשא-ומתן, משתמע שדם יהודי מותר.
חווינו השנה רגעים קשים כשחל ערעור במעמדה של ירושלים, ערעור שבא לידי ביטוי דווקא בעת ביקורו של סגן נשיא ארצות הברית בארץ. חלה נסיגה בהתייחסותה של ארצות הברית עם בחירתו של הנשיא החדש. הציבור בארץ שרוי בחוסר ודאות. כל אחד מדבר בלשון של טקטיקה ולא בלשון של אסטרטגיה. איש אינו יודע מהי התוכנית - אם זו תוכניתו של שר הביטחון, ראש הממשלה לשעבר, תוכנית שנדחתה בזמנו על-ידי הערבים, תוכנית המדברת על חלוקת ירושלים.
ההנהגה אינה מדברת בבירור, אבל עם ישראל יודע מה הפלשתינים רוצים. בעיניהם אין הבדל בין מה שהם מכנים כיבוש 48' לבין מה שהם מכנים כיבוש 67'. הם אינם חושבים שגבולות 67' הם כשרים, שמערב ירושלים כשר ורק מזרח ירושלים לא. השמאל מייחס לערבים את ההבחנה הזאת, והדבר אינו נכון. איש בישראל אינו פטרון של הערבים, וצריכים להבין מהי עמדתם. מי שמבקש שלום אמת חייב גבולות בטוחים, וחלק נכבד מהצד הפלשתיני אינו מכבד כלל את זכותם של היהודים לחיות בארץ. כל הדברים האלה מביאים אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים במשא-ומתן בין הפטיש לסדן.
אך יש מקום לאופטימיות. הצלחנו לייצב את הכלכלה. שני מיליון תיירים הגיעו השנה לארץ. אנחנו יודעים שבעולם גם אם אין מכירים בצדקתנו, מכבדים אותנו בין בקול רם ובין בלב על היותנו דמוקרטיה שלא מתפשרת, שאין לה אח ורע בעולם כולו, שהשכל גובר אצלה גם ברגעים הקשים. אנחנו עם חזק. לפני 62 שנה מצבנו היה קשה בהרבה ממצבנו עתה, ויכולנו לו. אני מאחל לכולנו שנה טובה ומוצלחת, שנה שהאמונה תחזור בה ללב.
