מה אומרים עלינו, בינם לבין עצמם, ערביי ישראל? ערביי יהודה ושומרון? ערביי עזה? מה הם חושבים על המדינה שלנו? על אנשיה? סוחריה? שוטריה ושופטיה? צבאה? מנהיגיה? הכל הרי פתוח לפניהם והם חשופים לכל. הם קוראים רואים ושומעים הכל בכל מכל כל. הם אפילו יודעים מה אנחנו אומרים עליהם בחדרי חדרים. וְנָחְנוּ מה, יודעים? מה אנחנו יודעים וחושבים שהם חושבים ויודעים? כמה מחשבה מקדיש ערבי ישראלי ממוצע לערביותו ולישראליותו? מבחינה חינוכית, חברתית, כלכלית, תרבותית וביטחונית. הלא ערביותו נוגדת את ישראליותו ומכל מקום פוגמת בישראליותו. אין טעם לכחד.
האפשרות הטובה והיעילה לדעת מה נלחש אצלם מפה לאוזן אודות היהודים, היא לעמוד במקומם. לחשוב במקומם ולפעול במקומם. מה הייתי אני חושב ואומר, אילו נולדתי בסח'נין? זה מאוד פשוט לנסות והתמונה המתקבלת, פשוטה מאין כמוה. מעמדי נחות ממעמד היהודי בכל תחום ותחום מתחומי החיים על פני האדמה הזאת. הנחיתות מובנית בערביות שלי מול היהודיוּת הנעלה בעיניו. ואין פלא, בידוע הוא שהיהודים מחרפים ומגדפים את כל גויי הארצות ומשפחות האדמה דבר יום ביומו. שלוש פעמים ביום הם מודים לאל שלא עשאם כמונו ולא שם גורלם כהמוננו. רוצים עוד דוגמא? בכל ליל סדר אתם מצוּוִים לשפוך חמתכם על הגויים כי נדמה לכם שהגויים האלה אינם יודעים את קיום האל. ולא מספיק! להמשיך ולשפוך מחמתכם גם על ממלכות שלמות שבשם האל לא קָרָאוּ. אתם נורמאלים? זה שווה שְׁפְּרִיצֵי חימה???
הדת היהודית השתלטה גם על החילוניוּת. כמה יהודים חילונים יסכימו לשלטון הערבים על ארץ-ישראל בדרך דמוקרטית? הרי זה מדיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם, אם לא סיוט מתמשך. ברגע שיש מרכיב של דת, מדרך הטבע אין להתנגד לו אלא בדת. ואם יש יהדות בשם ישראל הרי לכם האיסלאם בשם כּוּל אִיל עָרָבּ. וזו הטרגדיה, ארץ טובה ורחבה לכל, ארץ זבת חלב ודבש, גן עדן עלי אדמות, אתר תיירות ראשון במעלה בכל העולם, מוחות מבריקים - נופלת בפח היקוש הזה ששמו דת. דבר לא יוכל לדת. בוודאי לא דמוקרטיה.
המונח 'שתי מדינות לשני עמים' התבהר כתעתוע. שנים רבות נסינו את זה. היו אינספור הצעות לחלק הארץ לשניים בכל מיני אופנים ואפשרויות ופעם אחר פעם העלנו חרס שבור. אולי זה היה אפשרי פעם ואולי לא, ואולי יכול להיות שאי-אפשר כיום לחלק את הארץ הזאת והיא בלתי ניתנת לחלוקה. למה לא לנסות את הכיוון הזה? הרי אין פה באמת שני עמים. מה יקרה אם לא נחלק אותה? בפני אלו בעיות תעמיד אותנו מציאות של אי-חלוקה? אולי אנחנו מסוגלים להתמודד הרבה יותר טוב בלי החלוקה המאולצת? אתם מאמינים שהנושא הזה כלול בסדר היום של הנושאים והנותנים בדרך לשלום? אני שואל סתם כי זה אקוטי והרה גורל.
ישראל יכולה להכיל דתות נוספות בקירבה. ממילא הרוב בה יהודי ואם הרוב הזה ירצה, הוא גם ישמור על רובו. מה זה שייך לאורחות החיים? איך נהיָה לנו שכשערבי סולד מיהודים זהו מקרה נדיר וכשיהודי סולד מערבים, הרבה יותר נפוץ. למה? מדוע יש פער בין הרוב היהודי לבין מיעוטו הלא-יהודי בכל הנוגע לחיים עצמם? האם זה מעוּוָת שלא יוכל לתקון? אלו הן השאלות החשובות באמת. משום שאחרי הדת משתרכים להם בתור הלאום והלאומנות. כמה מאמרים וספרים נכתבו על "לאומנות-דתית"? זה לבדו מצביע על קיומן של סכנות הדת במשטר דמוקרטי.
לטעמי, מדינת-ישראל היא מדינה ישראלית עם רוב יהודי. אילו הייתה כזאת ולא מדינה שהיא מעל לכל יהודית במהותה, לא היו ממציאים יש מאיִן את העַם הפלשתיני. עכשיו יש כבר עַם כזה הנשען גם הוא על דת ויש לו תביעות לאומיות וטריטוריאליות. מה הועילו החכמים בתקנתם? יהודים צריכים לשאוף לשמור על הרוב אם זה חשוב להם כל-כך, בתנאי מפורש שאין להבדלי האמונה משמעות אזרחית כלשהי. באנו להקים מדינה ליהודים שיהיו בה גם לא יהודים. יהודים שרוצים הכל קוראים לערבים שגם הם ירצו הכל ולהבטיח בכך מציאות מתמשכת המתקיימת ממש לנגד עינינו - מלחמה.
שתי מדינות? מה יהיה משני צידי הגבול המפותל לאורך כ-700 ק"מ? מדינה פלשתינית נקייה מיהודים ומדינה הנאבקת על יהדותה ובכל זאת רבע מאזרחיה אינם יהודים. זו המציאות ואין בילתהּ! איזה סוג של שלום רואים האופטמיסטים שבתוכנו? פרחים לפרפרים או שמא לקברים? וכיצד ישפיעו האזרחים הישראלים-ערבים על השלום הזה? ומדינות ערב עם אירן, חיזבאללה, חמאס ואיל קעידא? ומדינות העולם הגדול? יש לנו ניסיון מר עם שני גויים בבטן אחת. איש לא צייר בפנינו מציאות הגיונית שתתקיים עם הקמת מדינה פלשתינית. מה המשמעות היומיומית שתהא, משני עברי הגבול, ואם זה רק ילך ויחמיר את המתח, עד לפיצוץ הבלתי נמנע! או אולי יש לנו בטחונות וערבויות שהגבול בין המדינות יהיה לכל אורכו פארק שעשועים עם מפלי מים זכים בהם משתכשכים להם ילדים עם חיות מחמד.
לדעתי, שתי המדינות יובילו בסופו של דבר לכינונה של מדינה אחת. בהכרח! והיא תקום בעקבות נהרות של דם יהודי-ערבי שפוך. לא חַרַאם? יש כבר מדינה אחת! צריך לטפל בה למען כולם. דווקא הרוב היהודי צריך לקחת אחריות על שלמותה ולא לתת לאיש לקרוע אותה. אנחנו מדינה עמוסת קונפליקטים; אם נתחיל לחלק את הארץ לפי מידות של תיעוב, שנאה, גזענות, לאומיות ודתות, תהיינה פה אלף מדינות מתקוטטות שיהוו יחדיו מנגנון משומן ויעיל להשמדה עצמית. מי יעצור את השטף הגואה הזה וישקול מחדש את שטוּת שתי המדינות לשני העמים במדרון החלקלק הזה?
