חג שמח - למי?

יש לי חמישה חברים בסילוואן. השתתפנו יחד בסמינר לשלום. חאדר הוא ספורטאי צעיר שמאמן נערים בכדורגל, ועובד איתם על דרכים לא אלימות לסיום הכיבוש. איבט היא בפנסיה, מהוראת אנגלית, וקוראת לדו-קיום וכבוד האדם. פטמה היא אימא צעירה, שעברה שמונה הפלות טבעיות בגלל פציעה חמורה מחייל שבעט בה בגב כשרצתה לעבור מחסום כדי להגיע הביתה. אנאס השתחרר מכלא ישראלי, ולמרות העינויים שעבר, הוא מנסה לשקם את חייו וללכת בדרך של דיבור ועשייה של שלום צודק. ומרואן הוא רכז פרויקטים ב-Silwan Club - מתנ"ס סילואן הגדול, ואחראי לתוכניות רבות לכל הגילאים. הוא דוגל באי אלימות, ומושיט יד לישראלים לבנות יחד מציאות אחרת, שבה יש מקום וכבוד לכולנו פה. ביקשתי ממרואן לכתוב דין-וחשבון קצר על מה שקרה בסילוואן השבוע, כדי להפיצו ברבים. אינני רוצה לקלקל לאף אחד את החג, אך נראה לי שקלקלנו לעצמנו... כבר ארבעים ושלוש שנים... להלן הדוח (בתרגום שלי). "הכול התחיל ביום רביעי 22.9.10, כאשר סמאר סירהאן, פלשתיני בן 32 שהיה בדרכו לעבודה, נורה למוות בידי שומר של המתנחלים. הסיבות לרצח עדיין לא ברורות. אנחנו רק יודעים שהוא נרצח בידי המתנחל בדם קר - כי הוא נורה יותר מפעם אחת, מארבעה כיוונים שונים, והוא זחל על האדמה כמאתיים מטרים כאשר הוא מדמם. התושבים מסילוואן התעוררו לחדשות רעות אלו, ובעצב ובכעס הם קברו את השהיד. כאשר הם עשו זאת, חיילים ישראלים התחילו לזרוק עליהם גז מדמיע. אחרי הלוויה, התושבים התחילו להגיב לרצח הפרובוקטיבי. הם התחילו לזרוק אבנים, אבל החיילים מיהרו להגן על המתנחלים. זה מה שתמיד קורה בממשל הכובש - הרוצח המתנחל מקבל את ההגנה. הכוחות הישראלים הפרידו בין המפגינים, בשימוש בגז מדמיע. נשים, ילדים וזקנים רבים נחנקו על-ידי הגז, ורבים מהם הגיעו לבית חולים לטיפול חירום. למרות מה שקרה, ולמרות נוכחות הכוחות הישראלים, המתנחלים המשיכו לירות באקדחים וברובים שלהם, אבל הפעם תחת ההשגחה של הכוחות הישראלים. ב-23.9 האירועים המשיכו: הפלשתינים זרקו אבנים, והחיילים והמתנחלים הגיבו בכדורי גומי, כדורים רגילים, גז מדמיע ורימונים. ביום זה יותר פלשתינים הגיעו לבתי חולים. היו מקרים רבים של חנק, כי החיילים זרקו גז באזורים מאוכלסים, בבתים עם משפחות - ילדים ונשים. הם לא יכלו לסבול את ריח הגז. תאמינו לי, אף אחד לא יכול לסבול ריח זה... ביום שישי ה-24.9, אסור לפלשתינים מתחת לגיל 50 להתפלל במסגד אל-אקצה. זה הוסיף למתח. המצב החמיר, אבל הפעם באזורים רבים בירושלים - באיסאוויה, בא-תור, וכמובן בסילוואן, שלא ידעה לילה שקט מאז הרצח של סאמר. הבוקר הכוחות הישראלים התפזרו בכל סילוואן, ועצרו מספר פלשתינים ללא סיבות מוצדקות. בינתיים, האדם שרצח את סאמר שוחרר בערבות, בהחלטת בית המשפט. מצב אירוני בהחלט, אך אף אחד אינו יכול להגיד כלום. ככה מטפלים ברוצחים במדינה כובשת, בלתי צודקת. בזמן שאני כותב את הדוח הקצר הזה, אני עדיין מריח את גז המדמיע מבחוץ, ועדיין שומע את הנערים צועקים וזורקים אבנים לעבר לחיילים. אני מתפלל לאלוהים שהדברים יירגעו כמה שיותר מהר, לפני שיותר פלשתינים יירצחו. פלשתינים - כי עם הכוח שמופעל, הצד היחידי שייפגע זה אנחנו, הפלשתינים. ואתם שקוראים את הדוח הזה, דעו שהמילים אינן יכולות לתאר את הסיפור האמיתי במלואו. להיות כאן ולחוות את מה שאנחנו חיים - שונה בהרבה מכל דוח שתקראו".