חבר: שוב הגענו לפרשת 'בראשית' וכהרגלנו, כל שנה ננסה לשכנע איש את רעהו, וגם להגיע לאמת.
כופר: לבטח שמעת שהמדען הדגול סטיבן הוקינג הוציא ספר חדש בו הוא מציין שאין צורך ברעיון "האלוקים" כדי להסביר את בריאת היקום.
חבר: אכן, שמעתי, אבל אני מציע שנשאיר את הסוגייה הזו - הקשה מכל - לסוף השיחה בינינו. בוא נתמקד בשאלות "קלות" יותר, כמו ההתאמה הגדולה בין המדע המודרני וה"בראשית" שלנו העתיקה.
כופר: רק בתנאי שלא תתחמק מ-ה-ש-א-ל-ה!
חבר: מבטיח. כפי שאתה יודע, עד לפני חמישים שנה בלבד, המדע "חשב" שהיקום הוא קדמון, קרי, שהוא פשוט היה ללא תחילה. רק עם התגלית של פנזיאס ווילסון בשנת 1965 הבינו המדענים שלעולם היה בראשית - שהוא נברא! נקודה ראשונה לתורתנו הקדושה!
כופר: זה עדיין לא מוכיח שיש אלוקים.
חבר: נכון, אבל הרשה לי תחילה להצביע בפניך על כל הנקודות שבהן המדע אימץ את תיאורי התורה שבבראשית.
כופר: אם זה ישמח אותך, בבקשה.
חבר: שים לב לסדר שבבריאה, על-פי התורה. קודם כל שים לב לכך שהתורה גילתה לנו שבמקביל לבראשית החומר היה, בו-זמנית, בראשית לזמן. בנוסף, הארץ, קרי החומר, היה במצב של "תֹהו ובֹהו וחושך על פני תהום". זה מתאים בול לתיאורו של החומר על-פי המדע, שהיה במצב של "פלזמה" שלכד את החלקיקים התת-אטומיים. בזמן של המפץ הגדול, טיפת הפלזמה התקררה דיה ואיפשרה ליצירת האטומים. זה גרם לפריצת האור מן הפלזמה - קרי לאירוע שתואר בתורה "יהי אור".
כופר: תודה שלא אמרת: "ויאמר אלוקים יהי אור". ומה כתוב לאחר מכן? "ויהי-ערב ויהי-בֹקר יום אחד". כיצד אפשר לדבר על יום אחד כאשר השמש וכדור הארץ טרם נוצרו?
חבר: שאלה טובה. אני מסכים איתך. לכן, צריך להגיע למסקנה שאכן המושג "יום" לפני בריאת האדם, ולבטח לפני בריאת מערכת השמש שלנו אינו רלוונטי. אלא, "יום" כוונתו ל"שלב". יום אחד היה שלב א'. "ויהי-ערב ויהי-בֹקר" - הכוונה שהייתה ערבוביה - שתוקנה במהלך אותו שלב בבריאה - לסדר, לבוקר.
כופר: אם כבר מדברים על הימים כביכול, איך זה שהתורה קובעת שהארץ נוצרה ביום ג', אולי אפילו ביום ב', והשמש והירח נוצרו ביום ד'? הרי זה סותר את סדר הבריאה על-פי המדע.
חבר: אני מסכים איתך שזו בעיה, אבל לפני שאתייחס אליה, תסכים איתי שסדר יצירת החיים שבתורה פשוט מדהים בהתאמתו למדע. על-פי התורה, קודם כל, היקום לא נוצר מוכן בבת אחת, אלא נוצר בשלבים. איך ידעה זאת התורה, ללא אלוקים? אה? שנית, התורה מספרת שקודם נוצרו הדשאים והעצים, אחר-כך בעלי החיים, ושבעלי החיים הראשונים היו במים, מה שמתאים לידע הביולוגי המדעי. אחר-כך, על-פי התורה, נוצרו "התנינים הגדולים". הרי זה הדינוזאורים. כיצד ידעה תורה על הדבר המדהים הזה, כאשר הדינוזאורים התגלו לפליאונטולוגים רק בראשית המאה התשע עשרה. ועוד, על-פי התורה החיות והבהמות נוצרו ב"שלב" השישי. והאחרון בסדר הבריאה היה האדם. הסדר של הבריאה כל-כך מתאים לסדר על-פי המדע שאפשר לחשוד בדרווין, שהוא הציץ בספר "בראשית" כאשר הוא כתב את ספרו "מוצא המינים".
כופר: בסדר, בסדר. יש בסיפור התורה לוגיקה שמותאמת למדע. בוא נחזור לשאלות שמטרידות אותי. גיל היקום והאבולוציה!
חבר: רק רגע. תן לי לסיים את סיפור ההתאמה. אתה זוכר שכתוב שהשמש והירח נוצרו ביום ד', במקום יום ב'. לדעתי, אתה צודק. בכל יתר היקום, בכל מערכת סולרית כל כוכבי הלכת נוצרו באותו שלב. ועל-פי אותו רעיון יצירת כדור הארץ, השמש והירח היו צריכים להיות באותו "שלב", ביום ב'. זה הסדר בכל היקום, במיליארדי הגלקסיות שבכל אחת מהן מיליארדי כוכבים. ברם, בגלקסיית שביל החלב החליט הקב"ה לברוא יצור מיוחד, את האדם. קיומו ידרוש תנאים מיוחדים של טמפרטורה, לחות וכוח משיכה על כוכב הלכת שבו הוא יחיה. לכן, כדי להבטיח את התנאים הללו הוא שינה את סדר הבריאה כך שהוא יצר את "ביתו" של האדם ורק אחר-כך הנחית את השמש, בגודלה, במרחקה ובחומה המתאימים לחיי האדם שהוא תכנן. לרעיון הזה שיצירת כדור הארץ והשמש נעשו בדיוק כדי לאפשר חיי אדם - לא חם מדי, לא קר מדי, לא גדול מדי ולא קטן מדי, קוראים המדענים "תיאוריית זהבה ושלושת הדובים". זהו הדבר החריג בסדר הבריאה שנעשה רק לכבודו של האדם.
כופר: תסכים איתי שכל זה "קצת" קשה לעיכול למי שלא מאמין באלוקים, וקל וחומר למי שאינו מאמין בניסים כפי שתיארת זאת.
חבר: אתה לא מאמין בהנחת השמש והירח במקומם המדויק כדי לאפשר חיי אדם, אז תסביר לי בבקשה כיצד כתוב בתורה: "ויעש אלֹקים את-שני המאֹרות הגדֹלים את-המאור הגדֹל לממשלת היום ואת-המאור הקטֹן לממשלת הלילה". כיצד ידעה התורה שהשמש יותר גדולה מן הלבנה? הרי מכדור הארץ, כפי שרואים בכל ליקוי חמה, נראים שניהם באותו גודל, בדיוק. קרי, היום אנו יודעים שהשמש הרבה יותר גדולה מהירח, ורק מרחקה האדיר מאפשר את האילוזיה שהם באותו גודל. אבל, כיצד ידעה זאת התורה שלושת אלפי שנה לפני שהמדע למד למדוד מרחקים שבחלל?
כופר: אכן, זו שאלה טובה.
חבר: תודה. יש לי שאלה נוספת שאשמח לדעת תשובה לה. האם שמת לב שהתורה מציינת שביום השלישי "יקוו המים מתחת השמים אל-מקום אחד ותראה היבשה"? כן, יבשה אחת. זאת אומרת שעל-פי התורה לכדור הארץ, בתחילתו, הייתה יבשה אחת. ברם, כל ילד קטן יודע שישנן שבע יבשות. האם התורה כביכול טעתה?!
כופר: אני רואה שאתה רוצה לעזור לי.
חבר: ממש לא. לפני שבעים שנה המדען הגרמני אלפרד ווגנר גילה שכל היבשות מלכתחילה היו יבשה אחת והן התפצלו עקב תנועה איטית של לוחות טקטוניים שיושבים על קרום כדור הארץ. כך שהיום ישנן שבע יבשות. את העובדה שהיבשות היו פעם מחוברות אפשר לראות בהתבוננות במפת חוף הים של אפריקה כנגד זו של דרום אמריקה. ההתאמה ביניהן מדהימה.
כופר: אתה טוב באנקדוטות מעניינות, אבל מהתכלית אתה בורח. מה שיקבע הוא נושא גיל היקום, האבולוציה וקיומו של האלוקים.
חבר: בקשר לגילו של העולם, ראינו שסיפורה של התורה שהיקום נברא בשלבים אינו דבר של מה בכך, זה לא מובן מאליו. סיכמנו, שהמילה "יום" דאז אינה "יום" של אחרי יצירת השמש וכדור הארץ. "יום" בבריאה עד לבריאת האדם הוא שלב. כל שלב היה חלק בתהליך ארוך שבאותו שלב הייתה התקדמות בנושא מסוים מערבוביה לסדר, מערב לבוקר. בתור ספר שתפקידו אינו ללמד מדע אלא אמונה, איך זה שאתה לא מתפעל ממש מהעובדה שהתורה קבעה שהייתה בריאה של זמן וחומר, ושהיא קבעה את סדר הבריאה על-פי הסדר המדעי (חוץ מבריאת השמש והירח שאותו הסברתי). אינני מתנגד שתאמר שעד בריאת האדם לקח כשישה מיליארד שנים, כל יום כמיליארד שנה בממוצע, ומבריאת האדם המודרני - בעל הנשמה ואינטלקט ששנינו מכירים היום - ועד ימינו אנו עברו 5,771 שנים. (דרך אגב, על-פי שיטות למדידת גילו של כדור הארץ, גילו הוא כ-4.6 מיליארד שנה.)
כופר: ואיך תסביר את הסתירה הקשה בין סיפור הבריאה של התורה וההסבר לבריאת החיים על-פי המדע, קרי, שתהליכים טבעיים של מוטציות שנוצרו ונבדלו בתהליך ארוך מאוד של ברירה טבעית הובילו לבריאה מיצורים פשוטים ועד לאדם עצמו?
חבר: תראה, אני לא מדען, וגם אתה לא. שנינו רק אוהדי מדע, אוהבים לדבר עליו ולנסות להבינו. דרווין המציא תיאוריה מאוד מעניינת לפני כמאה חמישים שנה. השאלה הגדולה היא היכן ההוכחות לאותה תיאוריה? כדי להאמין שהמודל שהוא המציא אכן פועל - לא בתחום המיקרו אבולוציה שבו אנו מוצאים עש שמשנים את צבעם על-פי האזור שבו הם חיים, או ציפורים שמשנות את צורת מקורן על-פי תנאי חייהן - אלא בתחום המקרו אבולוציה - לא רצוי שנדרוש דוגמאות שבהן נראה את תהליך האבולוציה של דרווין בפועל? אני מתכוון לכך שאני, וגם אתה, אני מניח, רוצים לראות יצורי ביניים שהיו ושרדו עם "עשירית עין", שליש עין, חצי עין וכולי. הדבר הזה לא נמצא, ולדעתי לא יימצא לעולם, כי שום חיה לא תשרוד בג'ונגל שעה אחת בלי שני עיניים מעולות, בלי כל הכלים שהיא זקוקה להם מרגע היוולדה. דרווין התבלבל בין שינויים קלים ביותר ועשה אקסטרפולציה ביולוגית מטורפת שהוא עצמו לא היה שלם עימה. ובכך, שנתיים אחרי פרסום הספר "מוצא המינים", במכתב לביולוג האמריקני אסא גריי הודה דרווין בספקות שלו בקשר לתיאוריה שהוא המציא כאשר הוא כתב: "העין עד ליום הזה גורמת בי צמרמורת". אם אבי תיאוריית האבולוציה הרגיש כל-כך לא בנוח עם המסקנות הכל-כך רחוקות מן המידע שליווה אותן, גם לנו הזכות לערער עליה".
כופר: אתה יודע מה, גם את זה אני מקבל, אבל מה עם השאלה הגדולה והתשובה של הוקינג - שלא צריך את האלוקים כדי להסביר את בריאת היקום?
חבר: אני ואתה יודעים שמדע מבוסס על ניסויים. כדי להוכיח תיאוריה עושים ניסויים פעם אחר פעם. ורק כאשר התוצאות זהות וכולן מאמתות את התיאוריה, או אז היא מתקבלת כאמת. מכיוון שהיקום נברא רק פעם אחת, לעולם לא נוכל לאמת את התיאוריה של הוקינג שישנם הרבה יקומים עם חוקים שונים, ושהיקום שלנו הוא רק אחד מהם. כל מה שהוא אמר זה ספקולציה ללא שום יתרון על מה שנאמר לפני עשור, עשרים או מאה שנה על-ידי מדענים אחרים. אתה דורש ממני להוכיח שיש אלוקים. נראה אותך מוכיח שהשמש תעלה מחר! אי-אפשר להוכיח את זה. כל מה שתוכל לומר לי שהיא עלתה אינספור ימים בעבר, ולכן הסיכוי שהיא תעלה מחר שואף למאה אחוזים.
כופר: הוקינג טוען שאפשר להסביר את בריאת היקום רק עם כוח המשיכה.
חבר: וכיצד נברא כוח המשיכה?
כופר: ומי ברא את האלוקים?
חבר: תסכים איתי שלפני הבריאה, לא היה כלום. פתאום נברא חומר, זמן ושלושת הממדים שאנו מכירים. הייתכן שהיה כוח משיכה לפני שהיה חומר שעליו הוא פועל? לפני שהיה יקום היה צריך להיות משהו "מחוצה לו" שברא אותו, משהו בממד אחר, שאותו לא נבין לעולם. בדיוק כפי שנקודה לא "תבין" מהו קו, וקו לא "יבין" מהו מישור, ומישור לא "יבין" מהו מוצק. כך לא יבין לעולם האדם את מי שנמצא בממד אחר, ממד אלוקי, שהוא הוא הקדמון ושממנו ברא אלוקים את ממדי "בראשית". כך אני מנסה להסביר את האלוקים לעצמי. אני אומר לך שהסיכוי שאני ואתה יכולים לנהל את השיחה הזו שלנו כאשר לשנינו יש מוחות בעלי מיליארדי תאים המחוברים זה לזה המאפשרים לנו לברוא מחשבות יש מאין, לזכור, לדמיין ולהמציא רעיונות - ללא כוח עליון שברא את המוחות שלנו - שואף לאפס. הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט אמר "אני חושב, משמע אני קיים". אני אומר לך, אנו חושבים, לכן הוא קיים. שבת שלום, ידידי.
כופר: שבת שלום. לפחות הייתה לי המילה האחרונה.
