דוגמה נוספת לאופן שבו חוק איסור לשון הרע מפקיר את שמו הטוב של אדם, היא האפשרויות המצומצמות ביותר העומדות בפני נפגע לשון הרע לקבל מבית המשפט צו איסור פרסום טרם פרסום דברי לשון הרע. מן המפורסמות הוא – שאם הוציאו את דיבתך, אתה זקוק לסעד מיידי, ושום פיצוי כספי שיגיע אחרי שנים ארוכות של התדיינות משפטית כבר לא יעזור לך. בעניין
אבנרי נ' שפירא קבע השופט ברק כי מקרים נדירים בלבד יובילו את בית המשפט למנוע פרסום משמיץ מראש, וזאת לאור עליונות ערך
חופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב.
דבריו של ברק, שאולי הוא מן המשפטנים הטובים בעולם, לחוד, והמציאות, לחוד: המציאות היא, שמי שנפגע מפרסום פוגע לא ייפרע מפגיעתו כי אם לאחר שמונה או עשר שנים – יקבל את סעדו, וישנן פגיעות דיבתיות ששום סכום לא יפצה עליהן. המציאות היא, שאם הוציאו את דיבתך רעה, זה מה שהציבור יזכור, ואם בחלוף שמונה שנים בית המשפט יטהר את שמך הטוב – אף אחד לא יקשר זאת עם דברים שאירעו לפני שנים, ושמך הרע יישאר בתודעת הציבור.
על הרקע הזה באה הצעת החוק של
ח"כ אברהם מיכאלי,
הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - סעדים בבית משפט ואי ייחוד העילה), התשס"ט-2009 ואשר לפיה, נפגע מלשון הרע יוכל לקבל סעד מיידי בדמות צו איסור פרסום בשורה של נסיבות, כגון כאשר הנזק שעלול להיגרם למבקש בשל הפרסום גדול מהאינטרס הציבורי שבפרסום; אין בפרסום כל עניין ציבורי ועלול הוא להשפיל אדם או לבזותו; הנפגע יכול לעורר ספק באמיתות הפרסום; הפרסום בוטה בלשונו או באופן ניסוחו; הפרסום מייחס לנפגע ביצוע עבירה פלילית, במישרין או בעקיפין, או מעשה אסור אחר ואין בידי המפרסם ראיות מספקות להוכיח את הפרסום; הפרסום עלול לפגוע במשלח ידו או בפרנסתו של הנפגע. על-פי הצעת החוק, הרשימה אינה סגורה, אולם צו מניעה שכזה יינתן אך ורק לעניין תביעות שהוגשו לאחר הצעת החוק.
בנוסף, מציע ח"כ אברהם מיכאלי להגדיל את שיעור הפיצוי בגין לשון הרע בלא הוכחת נזק פי שלושה – ל-150 אלף, כאשר ישנן שלוש דרגות חומרה: פרסום 'רגיל' של לשון הרע ישית על המעוול פיצוי בסך 150 אלף שקל, כאמור, בהתחשב בחומרת ההפרה ונסיבותיה יוכל בית המשפט לפסוק כפל הפיצוי ובהינתן כוונה זדונית יוכל בית המשפט לפסוק פי שלושה מן הפיצוי.
הצעת חוק דומה,
אשר חותרת להגדיל את שיעור הפיצוי, הוגשה על-ידי ח"כ אנסטסיה מיכאלי (אם כי שיעורי הפיצוי שהוצעו על ידה היו מופרזים, אם לא מנותקים מן המציאות). הצעת חוק של ח"כ
מאיר שטרית אף הגדילה לעשות והציעה להגדיל את הפיצוי בגין לשון הרע, בלא הוכחת נזק, מ–50 אלף שקל לכ–500 אלף שקל, וזאת בכדי "להגביר את ההרתעה ואת הענישה", הגם שבחוק נזיקי אזרחי עסקינן – והח"כ הנכבד שטרית 'התבלבל' ונקט רטוריקה פליליסטית בחוק נזיקי.
גם הצעתו של ח"כ אברהם מיכאלי ולפיה - פיצוי לפי דיני לשון הרע לא ישלול פיצוי לפי עוולת הרשלנות מ
פקודת הנזיקין [נוסח חדש] -
מופיעה גם בהצעתה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי.