עיון בדוח האמריקני, שהתפרסם במאי השנה, מעלה את השאלה האם ארה"ב אינה מאמנת ומממנת לנגד עינינו את כוחות האויב, שיפעלו נגד צה"ל בסבב האלים הבא. שאלה נוספת היא עד כמה תוכל המשטרה הפלשתינית החדשה לשמר את שלטון פת"ח ולדכא את האופוזיציה החמאסית. הרגעת חששות אלו בדיוק מתנוססת בראש המסמך כאחת ממטרותיו העיקריות של הפרויקט כולו, אך נראה שהוא אינו עומד במשימה.
מחבר הדוח פותח אותו בהצהרה, שעליה הוא חוזר כמה פעמים בהמשך: על-אף השיפור הביטחוני הניכר בכמה אזורים, המתאם דייטון טרם הצליח ליצור "אינדיקטורים ברורים, מדידים ומבוססי תוצאה" שעל פיהם יוכל להעריך את הצלחת הפרויקט. במילים פשוטות, לאחר חמש שנים ומאות מיליוני דולרים, התשובה לשאלות הנזכרות לעיל היא "אנחנו לא יודעים".
ישנם דברים שדווקא אפשר לדעת. למשל, שהמשטרה הפלשתינית שהוקמה גדולה בהרבה מזו שסוכם עליה. בהסכמי אוסלו נאמר שכוח השיטור הפלשתיני בשטחי יהודה ושומרון לא יעלה בכל מקרה על 12 אלף איש. המספר הזה אמור היה לכלול את כל ענפיו השונים של הביטחון הפלשתיני - המשטרה האזרחית, הביטחון המסכל, משמר הנשיא, שירותי החירום וההצלה וכוחות המודיעין. למרות זאת, הדוח האמריקני מספר על הקמתו ואימונו של גוף פלשתיני בן 23 אלף לוחמים, ואף מודיע שהכוח הזה יגדל בעתיד הקרוב. בכמה? כאן הדוח לא מספק מספרים מדויקים. מדובר בו על בניית עשרה גדודים סך הכול, ועל כוח שבנייתו תימשך "עד שיגיע לגודל המתאים". אם ניתן להסיק מגודל התקציב שמבקש המתאם לשנה הקרובה ביחס לתקציב שכבר קיבל, נראה שהכוח עומד לגדול ולהתעצם באופן משמעותי: הסכום המבוקש לשנה הקרובה עומד על 150 מיליון דולר. בהערת שוליים מוסר מחבר המסמך שכדי להגיע לסכום האמור הוא נצרך לקצץ (!) ברשימת מקבלי המשכורות מהרשות הפלשתינית, שהתנפחה לה, בלי ששמנו לב, לכ-87 אלף איש, חלקם פעילים ואחרים בדימוס.
אלו מין כוחות הקים גנרל דייטון בירדן? בדוח מסופר שהגדודים שכבר הוקמו עברו טירונות "בסיסית" בת 20 שבועות - ארוכה יותר מטירונות של חייל חי"ר או מהכשרתו של שוטר בשירות חובה בצה"ל. המסמך אינו מגלה לנו מהן היכולות הצבאיות של הכוח בעת פקודה, אך מדגיש שהן "מתחת ליכולת צבאית של ממש". אם לשפוט לפי ההצלחות של חמאס בביצוע פיגועי ירי בזה אחר זה עם תחילת השיחות בוושינגטון, קשה לצפות מ"הצבא של דייטון" לישועה.
בדוח מצוין גם החימוש הפלשתיני שארה"ב מממנת - חימוש "לא קטלני" בהגדרתו. עם זאת, יש לזכור שהמסמך האמור עוסק רק בסיוע האמריקני הניתן דרך משרד המתאם, ושארה"ב היא לא התורמת היחידה לכוח הפלשתיני החמוש. רק לפני חודשיים בישר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב שארצו תעביר לרשות הפלשתינית 50 שריוניות, לאחר שבמשך שנתיים מנעה ישראל את העברתן. את ההחלטה העקרונית לאפשר העברה של השריוניות קיבלה ממשלת אולמרט במארס 2008, אך כאמור עיכבה את הביצוע, ורק כעת, תחת ממשלת נתניהו, יקבלו הפלשתינים את כלי הרכב המיוחלים. וזה מה שהיה ליו"ר האופוזיציה
בנימין נתניהו לומר על ההחלטה העקרונית: "רעיון עוועים... הנשק הזה יופנה נגדנו, נגד חיילי צה"ל, והרבה יותר מוקדם ממה שחושבים". מאז, כזכור, היו בחירות, ודברים שרואים מוושינגטון לא רואים מספסלי האופוזיציה.
