"נָרָטִיב (סִפֵּר), הוא מושג בעל מספר משמעויות שונות ומשתנות, בעיקר הודות לפופולריות הגואה שלו בשנים האחרונות. מקור המילה נרטיב בלטינית, והיא הגיעה לאנגלית דרך הצרפתית. סיפר הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית. בשנים האחרונות משמעות מונח זה הורחבה, ומשתמע ממנו גם בניית סיפור דרך זווית ראייה מסוימת. תאוריות פוסט-מודרניות רבות משתמשות במונח זה לתיאור האופן שבו אנו מביטים על היסטוריה, על תאוריות ואף על מחלות" (מתוך ויקיפדיה).
מדינת ישראל - כמדינת לאום יהודית וציונית - נמצאת תחת מתקפה מתמשכת בחזיתות שונות מבחוץ ומבפנים, ונלחמת על הזהות שלה, ועל מקומה במשפחת העמים והמדינות בעולם ובאזור. היא מתקשה לייצב את מעמדה ולהשיג הכרה, יציבות וביטחון.
לא כאן המקום לפרט את כל הבעיות, סיבותיהן ודרכי ההתמודדות עימן, אך במאמר זה אני רוצה לשפוך אור על אחת הסוגיות השורשיות לדעתי - שטרם קיבלה את ההתייחסות והטיפול הראויים, והיא: חסרון קיומו של נראטיב לאומי – יהודי-ציוני אחיד, מוכר ומוסכם – שאת גיבושו וכינונו עלינו להציב כמטרה בעלת חשיבות עליונה.
מסקנתי, כי יש כורח וצורך לאומי חיוני (ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא): לגבש ולכונן נראטיב לאומי – תרבותי-היסטורי-דתי – ישראלי-יהודי-ציוני(!) - אותנטי, שיציג את הסיפור ההיסטורי האמיתי של עם-ישראל וארץ-ישראל – במקביל ובמשוזר, עם דגש על התקופה שמלפני 1,500 שנה עד ימינו (לפני ואחרי עליית האיסלאם והכיבוש הערבי של ארץ ישראל), שבה הייתה לנו אינטראקציה מתמשכת עם הערבים והאיסלאם, שהחשבון ההיסטורי עימם טרם נסגר, והתמקדות מיוחדת על 200 השנים האחרונות (מתחילת העליות ושיבת ציון של העת החדשה). נראטיב שיהווה עוגן אידיאולוגי לרוב הציבור היהודי-ציוני (מלבד מיעוטים שוליים בציבור כגון חלק מן החרדים, שמאלנים, אתאיסטים וכולי שיתקשו להזדהות), יהיה מבוסס על האמת והעובדות ההיסטוריות (אין לנו מה לחשוש או לדאוג מכך, האמת והעובדות לטובתנו...) ומוכוון צדק וזכויות.
נראטיב כזה שיעמוד ויוצב בעיקר מול הנראטיב הפלשתיני המלאכותי, השקרי והמעוות, ומול הנראטיבים הערביים, המוסלמיים והליברליים/שמאלניים/נוצריים הידועים, שהאמת והעובדות אף-פעם לא היו ערכים המקודשים אצלם.
עלינו להציב כיעד לאומי לא רק את העמדתו של נראטיב מגובש ונכון משלנו מול הנראטיבים והטיעונים הנ"ל - המעוותים, השקריים והעוינים ביחסם אלינו - הקיימים בזירה, אלא אף שזה יעפיל עליהם(!), ויציג אותם במלוא חוסר אמינותם ובכך יערער וימוסס בסופו של דבר את השפעתם המזיקה בזירת התודעה הבינלאומית, עד לכדי ההכרח לשנותם בהתאם לאמת המתגלה, או לבטלם.
כוחו ועוצמתו של הנראטיב שלנו יהיה בכך שהוא יהיה נאמן לאמת ולעובדות, יציג אותן בעקביות ובפירוט, ישקף את האמונה הנחושה שלנו בזכויותנו, בערכינו ובצדקת דרכנו, ויבוסס על התביעה הטבעית והמתבקשת להכרה - צדק, איזון וחיים בשלום. ישנה, לכן, חשיבות רבה לגייס הסכמה לאומית רחבה כמה שיותר סביבו.
הנראטיב הישראלי-יהודי-ציוני יילמד בכל בתי-הספר והגנים בארץ ועל-ידי כל התושבים - באמצעות כלי התקשורת והחינוך השונים, ובמקביל יאומץ על-ידי ההנהגה, השגרירים והנציגים, הדיפלומטיה-הציבורית והתקשורת הממלכתית כעמדת המוצא האידיאולוגית-מדינית-דיפלומטית כלפי גורמי חוץ ופנים: ליצור גיבוש לאומי פנימי, לקדם את ההכרה בנו ובזכויותנו! כלאום לגיטימי, כדת המונותואיסטית הבכירה בעולם וכמדינה ריבונית בין האומות. הכרה בעוול הקשה והמתמשך שנגרם לנו על-ידי עמים, מדינות ודתות במהלך ההיסטוריה, ותביעותינו ודרישותינו הצודקות מהם, ויש לנו - באופן טבעי - דרישות ותביעות (ולא מעט! כעם שנרצח, נפגע, נעשק, הושפל, הואשם בעלילות שווא ונוצל – אולי יותר מכל עם אחר בהיסטוריה).
עלינו ליטול את היוזמה לידינו! שהרי ידוע שההתקפה, או היוזמה – היא ההגנה הטובה ביותר...
מטרתנו בכך תהיה להביא לשינוי תודעתי יסודי של המצב הקיים - שהוא חוטא לאמת, רחוק מן הצדק, לא מוסרי ובלתי טבעי, ואינו מקובל בחברה מתוקנת – שבני האדם שוחרי הטוב שואפים להשתייך אליה. בכך נערער מהיסוד את כל העלילות, ההאשמות והתביעות השקריות והמחוצפות של אויבינו ובעלי אינטרסים שונים בסביבה ובעולם כלפינו, ונשים להם סוף. ובמקביל נדרוש ונתבע הכרה, זכויות ופיצוי! (כן, פיצוי!) על-פי צדק, מהמדינות, העמים, הדתות והארגונים שפגעו (וחלקם ממשיכים לפגוע) בבני עמנו, גזלו ועשקו אותם ורמסו את זכויותיהם, השפילו וניצלו אותם במהלך ההיסטוריה הרחוקה ואף הקרובה!...
אין לנו ממה לחשוש, ואין צורך להתבייש או להסס בכך, וחבל שלא עשינו זאת קודם, מזמן... פני ההיסטוריה של עמנו ומדינתנו היו יכולים להיות שונים. האם מישהו מתנדב לגבש ולנסח את הנראטיב הלאומי הראוי?...
