"חוק שכר מינימום" רלוונטי, כאמור, לשכרם של "יתר העובדים" ולא לעובדי הציבור ששכרם מובטח ממילא. החוק נוגע דווקא לסקטור שבו השכר שניתן לשלם לעובד אינו נובע מהחלטה ממשלתית, אלא מוכתב על-ידי השוק. לחוק, או לעליית מדרגה בשכר המינימום, יש תוצאה דומה לזו של שביתת עובדים "מוצלחת" בעסק פרטי.
השכר עלול לייקר את עלויות הייצור של המוצרים לרמה שבה לא יוכלו להימכר עוד, ולהביא לסגירת העסק. כך קרה, בין היתר, לעשרות מתפרות טקסטיל קטנות בכפרים ערביים ודרוזיים שהעסיקו נשים, שאין להן חלופת עיסוק אחרת,קרוב לבית אך בשכר נמוך. החובה לשלם שכר מינימום גרמה להעברת המתפרות לירדן, ולאותן נשים להתבטל בבית ולקבל קצבה ממשלתית.
העלאת שכר המינימום משפיעה גם על עסקים אחרים, שבהם מועסקים מספר גדול של עובדים ברמות שכר שונות. החובה להעלות את השכר מאלצת את המעסיק להיפטר מעובדים שלא כדאי לו לשלם להם אפילו שכר מינימום, כי כישוריהם מניבים תפוקה נמוכה מדי, והמעסיק "מפסיד" עליהם. במקרה זה אין ברירה אלא לפטר את העובד בעל הכישורים הפחותים ולשכור במקומו עובד מיומן יותר ש"יצדיק" את שכר המינימום שעלה. מדובר בעיקר בעיסוקים אשר סף דרישותיהם נמוך יחסית, ולכן יש בהם גם היצע גדול יחסית של משרות המתאימות לבעלי השכלה פחותה, לבעלי מוגבלויות קלות ולצעירים בתחילת דרכם ולדומיהם.
השפעת העלאתו של שכר המינימום שונה בכל עסק. עסק המייצר מוצרים החשופים לתחרות מהשוק העולמי, תיפגע רווחיותו, ואכן, במתפרה הדרוזית ההשפעה הייתה קריטית. אומנם אם מדובר רק במספר קטן של עובדות ניקיון ומגישי תה בחברה גדולה – העסק יושפע פחות. אך גם אם העסק מייצר לשוק המקומי בלבד, נניח בית קפה או סניף של מקדונלדס, הגידול בעלויות הייצור יעלה את מחיר ההמבורגר והאספרסו לצרכן בכל העסקים בענף. זה אינו דבר של מה בכך ההכנסה הפנויה של כולנו תשאר זהה במקרה הטוב, אך בד"כ תקטן: העובד בפיצרייה אומנם מקבל עכשיו שכר גבוה יותר, אבל גם הוצאותיו יגדלו כי הקפה בבית הקפה והמוצרים בסופרמרקט יתייקרו. הרי גם עובדיהם "נהנו" מהעלאת שכר המינימום.
הפוליטיקאים מרוויחים מהעלאה בשכר המינימום: ההעלאה נחשבת להישג פוליטי ש"מיטיב עם העובדים"; לעומת זאת שום בוחר לא יאשים את הפוליטיקאי בעלייות המחירים שייגרמו מהעלאת שכר המינימום, כי אלה מבוצעות על-ידי בעלי עסקים "תאבי בצע". הסיבה לחוקי שכר מינימום היא איפוא בעיקרה פוליטית, אבל זו מתאפשרת בעיקר על-ידי האידיאולוגיה המוקרנת מהחוגים "החברתיים", מהאקדמיה ומהתקשורת, ואף מכלכלנים מקצועיים.
אילו ניתן היה באמצעות שכר מינימום גבוה לפתור את בעיית העוני, אפשר היה בקלות לייצא מציון את התורה לכל המדינות העניות. הנה הגענו בעזרת השם, ובעזרת עופר עייני, לשכר מינימום של 1,000 דולר לחודש, חלומו של ח"כ
עמיר פרץ בהיותו מזכ"ל ההסתדרות. למה רק 1,000 דולר? למה לא 5,000 דולר? וחסל סדר עוני.
