בשנת 2004 שירת בני הבכור ברפיח. באותה תקופה אירע פיגוע באחד ממוצבי צה"ל, ובו נהרגו חמישה חיילים מגדוד הסיור הבדואי. בני שב הביתה נסער, ואמר לי שאם הדבר היה קורה בגולני, בגבעתי, או בכל יחידה אחרת, מיד היו מתגייסים אזרחים כדי לסייע ולתרום. אך מכיוון שמדובר בחיילים בדואים, האירוע עובר כמעט ללא התייחסות. הייתה זו אחת הפעמים הראשונות שבהן בני נתקל באי-השוויון השורר בין האוכלוסייה הבדואית לבין עמיתיה היהודים. בעקבות אירוע זה גמלה בליבי ההחלטה לפעול למען ציבור זה.
לפני כשבועיים דחפורים הרסו בפעם החמישית את הכפר הבלתי מוכר אל-עראקיב. גברים, נשים וטף מצאו עצמם ללא קורת-גג. אין זו הפעם הראשונה שדחפורים עוקרים פחונים של אזרחים בדואים, ומנהיגי המדינה לא עושים דבר כדי לפתור את מצוקתם של אלה.
בשבוע שעבר הדרמתי למכללת ספיר בשדרות, כדי להיפגש עם תחריר אל-עתאיקה, במטרה לגייס סטודנטיות בדואיות לתוכנית האקדמית של "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם" שם. תחריר היא סטודנטית מצטיינת בשנה ג' המתגוררת ברהט ולומדת ל-BA כללי במכללה. למפגש הגיעו כעשרים וחמש סטודנטיות שהתקבלו לשנה א' במכללה כנגד כל הסיכויים, מלאות תקוות וחדורות מוטיבציה להצליח בלימודים. המכללה פותחת בפניהן צוהר לשינוי והתפתחות אישית. במסגרת לימודי ה-BA אנו מציעים להן קורס של שלוש שנים בתחום זכויות האדם והעצמה חברתית. עשר סטודנטיות יהודיות ועשר סטודנטיות בדואיות ייבחרו להשתתף בקורס, שאותו יובילו לאה שקדיאל ואמל א-סנעא. תחריר נבחרה ללוות ולרכז את הסטודנטיות הבדואיות.
הדרמתי למבואות הדרומיים של שדרות, שם התמקמה המכינה הקדם-צבאית "נחשון". כשמה כן היא, חלוצת המכינות הקדם-צבאיות. היא נוסדה מיד לאחר רצח ראש ממשלת ישראל
יצחק רבין ז"ל. בבית-ספר נטוש חיים עשרים ותשעה חניכים וחניכות, שבחרו לעזוב את חבריהם ב"נחשון מצודת יואב" ו"נחשון מבואות הנגב", החיים בתנאים משופרים יותר, ולהגיע לשדרות. הם חיים בצנעה, במבנה ממוגן חלקית, ללא חדר אוכל. שירותים ומקלחות נבנו רק לאחרונה - לפני כן הם התקלחו בחצר, לאחר שרכשו דוד מים. הם חדורי התלהבות לקיים את הכתוב: "נעשה ונשמע", מתחילים לפעול בקרב האוכלוסייה מוכת הקסאמים בשדרות, ובמקביל - לומדים. החניכים - צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ, וביניהם צעירים וצעירות שהגיעו למכינה מבתים מבוססים בארה"ב - מבקשים רק לתת לחברה. אכן, ציונות במיטבה! בדומה למכינת הנגב הפועלת בקרב הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב, הם מתגייסים לטובת המוחלשים בחברה.
במכינת נחשון בשדרות - גרסת 2010 ל"היאחזות הנח"ל בסיני"
במכינת נחשון בשדרות, המון דברים יפים ראו עיניי, כמו למשל - צעירים וצעירות מגויסים לשינוי פני החברה בישראל. חיים ללא כל תנאים, לומדים יהדות וציונות. המון דברים יפים ראו עיניי במכינת נחשון בשדרות. שם לא פוסעים בשדרת קזוארינות, ואפילו צמחים לא תמצאו בחצר. חיים עשרה בחדר, על מיטות סוכנות ומזרנים דקים, אבל האור שבעיני הצעירים האיר את כל כולי. במכינת נחשון שבשדרות, לא האמנתי למראה עיניי כשראיתי צעירים שבחרו לחיות ב"צבע אדום". אני ממש שפשפתי את עיניי כשפגשתי בפינה את ארץ ישראל היפה, את ארץ ישראל האבודה והיפהפייה והנשכחת, וצעירים שרוצים לתת, לתת ולא לקחת. במכינת נחשון בשדרות רציתי לחבק שם את כולם, ללחוש לצעירים ולצעירות הו, מי יתנני בשדרות מלון אורחים, אך כל שיכולתי לומר לעצמי היה: אשריך, ישראל, שאלה הם בניך ובנותיך.
החינוך הוא הקשר ההדוק בין אל-עראקיב לשדרות, הצופן לשינוי שיכול להתחולל בחברה הבדואית ובחברה היהודית. ככל שננגיש את ההשכלה הגבוהה לשכבות המוחלשות ונחנך לחשיבה ביקורתית, כך תגבר המודעות החברתית. אך לא די בכך! מדיניות הממשלה חייבת להשתנות. ללא צעדים משמעותיים, ללא תכנון לטווח ארוך, דבר לא ישתנה.
