ומכאן, לטוענים לניצחון. מיהו המנצח בהנחה שיחסי הכוחות הם כפי שמתואר למעלה?
בסביבתו של ראש הממשלה נוקבים במספר 40 אלף. האריתמטיקה פשוטה: מתוך כ-50 אלף שאפשר לפלח, כעשרת אלפים הם מתפקדים המזוהים עם הימין. את האחרים מנכ"ל המפלגה מייחס למרכז. כלומר, 20% תומכי ימין, 80% תומכי נתניהו.
על פניה, טענה הגיונית. אלא שההיגיון שבה שטחי ביותר.
מתפקדים המזוהים עם ישראל כ"ץ למשל נכללים באופן אוטומטי במחנה של ראש הממשלה. כ"ץ אכן מקורב היום לנתניהו, אך לא לעולם חוסן. בעבר כבר התמודד מולו על ראשות הליכוד. כעת אינו מתמודד, אלא שלא מדובר בכלל בפריימריז.
כאן נקודת התורפה של מי שטוען שהליכוד זז למרכז. נכון, מעמדו של נתניהו בקרב המתפקדים איתן. אם היו נערכים פריימריז על ראשות הליכוד כשמול נתניהו ניצב מועמד של הימין דוגמת
בוגי יעלון, ייתכן בהחלט שנתניהו היה יכול לבנות על אותם 40 אלף מתפקדים חדשים כשיעלון היה בונה על עשרת אלפי ה"אידיאולוגיים".
אבל התמודדות על ראשות המפלגה אינה על הפרק. את יעלון הזכרנו רק לצורך המחשה כי הוא רחוק מלבנות את עצמו כמועמד אלטרנטיבי. ההנחה הרווחת בליכוד היא שאם לא תחול תפנית דרסטית, לא צפויה התמודדות על ראשות המפלגה לקראת הבחירות לכנסת הבאה.
ההתמודדות במרכז הליכוד החדש שייבחר או בקרב המתפקדים - אם יחזור נתניהו על משאל דוגמת זה שערך שרון - צפויה אם כן לעסוק בשאלות ערכיות-מדיניות דוגמת הארכת ההקפאה או ויתורים כואבים בעקבות המו"מ עם אבו-מאזן. מהם יחסי הכוחות במקרה שסוגיות כאלה יעלו על הפרק?
בפריימריז ב-2009 נספרו כעשרת אלפים "מתפקדים אידיאולוגיים" מקרב 100 אלף מתפקדים. כלומר 10%. כעת מדובר ככל הנראה בכ-20 אלף מתוך 150 אלף. 13%. אם כן, משקלו היחסי של הימין עלה.
אך מעבר לשלושת האחוזים, מי קבע שכל מתפקדי ישראל כ"ץ יצביעו בעד הארכת ההקפאה או בעד ויתורים טריטוריאליים? כ"ץ עצמו התבטא נגד הארכת ההקפאה, ומעבר לכך: מי קבע שקיימת חפיפה בין מחויבות אישית להצבעה ערכית? מי קבע שאנשיו של פעיל מקומי שפקד חברים על-מנת להתמודד בבחירות מוניציפליות יתמכו בקו מדיני מתון? נכון שיש קבוצות ויש קבוצות. באילת למשל התפקדו כ-600 איש. מחציתם אנשי קדימה שחזרו למפלגת האם. אלה ככל הנראה אנשי מרכז ויש אחרים כמותם. לעומת זאת, אנשי דודי אמסלם שלא נמנים עם הפלג האידיאולוגי מן הסתם נוטים ברובם ימינה, שכן מדובר בירושלמים.
יש לזכור נקודה נוספת: המפקד לא הסתיים. שערי הליכוד לא ננעלו. מי שיתפקד מעתה והלאה לא יוכל להשתתף בבחירות למרכז המפלגה, אך הוא יוכל להשתתף בבחירות לרשימה בהנחה שאלה ייערכו 16 חודשים לאחר שיתפקד.
אם כן, שני הצדדים צודקים. לראש הממשלה מובטח רוב בקרב המתפקדים ובמוסדות שייבחרו. הניסיון מלמד כי מוסדות מפלגות השלטון לא ממהרים להפיל את יושבי ראש המפלגה, כי הרצון הטבעי שלהם הוא לשמור על השלטון. עיין ערך ההינתקות. מרכז הליכוד התנגד לתוכנית אך לא היה מוכן לבלום אותה במחיר הפלת הממשלה ואִפשר לשרון להתקדם.
אלא שכבר חזרנו ואמרנו, נתניהו הוא לא שרון. מבחינתו ויתורים אינם הדרך החדשה הנכונה. ויתורים הם צורך פוליטי. כשיקבל החלטה, ישקלל את תוצאותיה הפוליטיות תוך שהוא פוזל לסיעתו שלו שהתסיסה בתוכה עשויה לזעזע את הממשלה.
השרים והח"כים יבחנו בעיון רב את הרכב הגוף הבוחר.
13% הם מתפקדי הימין, כאמור, אך כוחם היחסי הוא גבוה יותר, משום שרובם ככולם יגיעו לקלפיות בעוד בקרב שאר המתפקדים שיעור ההצבעה הוא כ-50%. בפריימריז ב-2009 השתתפו כ-50 אלף מתפקדים. בהנחה ששיעורי ההצבעה בקרב ה"אידיאולוגיים" יהיו כ-80%, וזו הנחה סבירה, הם יהוו כ-20% מכלל המצביעים (16 אלף מתוך 75 אלף). זאת מבלי לקחת בחשבון שעדיין אפשר להתפקד. המפקד שיקבע את דמותם של מוסדות התנועה הסתיים, ומעתה יתפקדו בעיקר מי שמעוניינים להשפיע על עיצוב הרשימה - שבקרבם שיעור אנשי הימין גבוה יותר.
חולשתו של הפלג האידיאולוגי בליכוד היא לא בשטח. היא פועל יוצא מהיעדר מועמד אלטרנטיבי לראשות המפלגה. השטח עד היום שידר לחברי הסיעה שעליהם להתנגד לוויתורים, ונראה שהמפקד לא שינה את יחסי הכוחות לטובת המרכז.