תערוכת "עולמו של קובילאי חאן", נכדו של ג'ינגיס חאן הכובש הגדול, מרהיבה, מאירה את עינינו על תרבות של אומה עתיקה משלנו, וחושפת בפני הצופים עולם עשיר ומלא תגליות, רובן חדשות מהשנים האחרונות. זאת - הודות לחפירות ארכיאולוגיות ולמחקרים של שנים. כמה אנו יודעים על תרבות סין, אם בכלל? מאז שהנשיא ניקסון הצליח לפתוח את סין למערב, נערכו כמה וכמה תערוכות על סין ותרבותה. כולל אפילו במוזיאון ישראל. הגדולה מכולן הייתה "סין-5000 שנה" בניו-יורק במוזיאון גוגנהיים. בה הציגו, בין היתר, כמה מתוך אלפי פסלי החיילים העשויים טרה קוטה, שהוצבו לאורך הגבול הצפוני, כדי להטעות את האויב שזמם לכבוש את סין מצפון. התערוכה ב-MET הייתה מרשימה ועשירה במוצגים, החל בפסלי ברונזה ומתכת מלפני אלפי שנים, ברמה אמנותית מפתיעה, בשכיות חמדה של כלים ופסלים עשויים מג'ייד ומשנהב, ציורים ועוד - שבסך-הכל מגלים לנו עולם לא ידוע דיו, וחושפים תקופה היסטורית רבת חשיבות, שעוצמת השפעתה התבטאה בכל פרטי החיים, שקיבלו עיצוב והשפעה חזקים מהצד המונגולי של הכובשים, שהתמזגו עם התרבות והאמנות של כל חלקי סין לכלל מיקשה אחת המאפיינת את סין עד היום. התערוכה המוצגת כעת במוזיאון המטרופולין, או בקיצור ה-MET, מדהימה בעושר שהושקע ביצירות האמנות, בפסלים, בעיטורי בהט וג'ייד של גגות ארמונות המלכים, בכלי קרמיקה וחרסינה מרהיבים ביופיים, בכלי כסף וזהב המעוטרים בתבליטים, כמוהם לא יוצרים כיום. החומרים היקרים מהם עשויות יצירות האמנות, חלקן בזהב טהור, מזכירים את תקופת הנהנתנות והעושר של המלוכה והאצולה בממלכת שומרון (מיטות שן וכולי). הציורים היפהפיים על בדי משי מעודנים, המלווים בכיתוב קליגרפי אמנותי ופואטי מקיפים תקופה היסטורית חשובה זו, תוך הטבעת הסגנון והפיכתו לציור סיני אופייני. השימוש בדמויות הדרקון, יותר מכל שאר החיות המופיעות בתערוכה הן ביצירות אמנות פיסוליות, והן כחלק מעיטור הקנקנים, הצלחות או הספלים - הדרקונים הם חלק חשוב ביותר בתרבות הסינית, מאז ועד היום. בכוחם, על-פי אמונתם של הסינים, להרתיע שונאים ואויבים, ולכן כל בית של אישיות חשובה עוטר בהם מסביב ובכניסה. חשיבותם מתגלמת בעצם היותם גם מגרשי הרוחות הרעות. פריטים אורנמנטאליים וכלים יקרים אלה, לא רק שימשו לפאר את הארמונות. הם היו חלק בלתי נפרד מהתכולה של קברי האצולה והמלכים. אבן הג'ייד היקרה שימשה ומשמשת עד היום כחומר לעיצוב פסלים ועיטורים, בין אם היא ירקרקה, ובין אם היא בצבע בז' או חום-כתמתם. לעולם התיאטרון היה חלק חשוב בהשראת יצירת פסלים בסין. חלק גדול מאוד בתערוכה מכיל פסלי שחקנים בסוגים שונים של תפקידים מסורתיים, בתלבושות צבעוניות, שאת הפסלונים גם הם טמנו בקבר, כדי שיוכלו לשעשע את המת בעולם הבא. פריט מופלא בתערוכה הוא כרית מאבן, שצידה האחד מעוטר בתבליטים של דמויות שחקנים. גם המוסיקאים, שלהם היה חלק חשוב בתרבות שנוצרה בסין, הונצחו בפסלי חרס יפהפיים, כשכל אחד בעל הבעה מיוחדת, תנועה בגוף, וכל אלה פשוט מדהימים ברמה התרבותית הגבוהה ששררה בימי שלטון שושלת יואן. התיאטרון הסיני הגיע לשיא פריחתו בתקופת שושלת יואן. אז הוא הפך להופעת מולטימדיה עשירה, בעלילות, במשחק, במוזיקה ובמחול. היזכרו במה שקרוי "האופרה הסינית" של היום, שמורכבת מכל מכלול האמנויות. נזכיר רק, שקובילאי חאן, שהחל את הקריירה שלו ככובש ומנצח, הפך לקיסר סין ומייסד שושלת יואן. גם אם תוחלת ימיה היו קצרים (97 שנה) - הרי שגדולת פעליו של קובילאי חאן הייתה באיחוד שש המדינות שחיו בנפרד במשך מאות שנים והודות לו אוחדו, ויציקת המסד למה שאנו מכירים כסין הגדולה. ומעל לכל - החשיבות הגדולה ביותר למעשיו הייתה חלקו במיזוג התרבותי. מכל קצווי הממלכה המאוחדת נמסכו סגנונות היצירה והותכו לזרם אחד ואחיד, שכיום אנו מכירים כאמנות סינית מסורתית. כמו למשל: סגנון הציור על בדי משי מאורכים, כשהנוף נראה לצופה כמו היה הוא משקיף ממרומי מקום גבוה לעבר הנוף, אך לא רק. ציורים על בדים הנמשכים לרוחב כמו מגילה, עשויים במכחולים מעודנים ביותר, ויוצרים נופים שהמיתאר שלהם תוחם כתמיות מעודנת ומעט יותר מטושטשת. סך הכל - יצירות פאר ששקדו עליהן טובי היוצרים הסינים. הבולט בתוכם בצבעוניות החמה של ציוריו הוא ZHAO MENGFU (1322-1254). בציוריו הנוף לרוב שטוח, או כמעט, וברובם מופיעה דמות עם או בלי סוס, והמקסים מכולם הוא ציורו את הנזיר בגלימה האדומה. הכיתוב הקליגרפי שבצד הציור הרוחבי, מעודן ולא מנסה להתחרות בציור. בעוד שרבים התהדרו ביצירות בהן הקליגרפיה והשליטה בה היו ליצירה בפני עצמה. הציורים מתארים את אורחות החיים בתקופה זו, את הנופים רבי-ההוד, אך גם חיי החצר והאצולה, ובמיוחד השליטים, הונצחו בציורים על-ידי מיטב האמנים. חלקם חתמו את שמם על הציורים, וחלקם יוחסו הודות לסגנונם, לאסכולה זו או אחרת. במיוחד בולט בביטויו היחס שלהם לעולם המתים בתרבות הגבוהה שלהם. חלק ניכר מהפסלים, הציורים וכלי החרסינה והחמר המזוגג שנמצאו בקברים, המדהימים ביופיים, נמצאו בקברים. קירות הקברים מעוטרים בציורי קיר מהמסד עד הטפחות. אולם שלא כמו במצרים, כאן שרדו הצבעים בציורים, והעושר שבהם מפתיע ומדהים. עד כדי כך, שהציורים בקברים מסוימים וגודלו המרשים של חדר הקבר, נותנים תחושה שאתה מצוי בכנסייה או במקדש. גם בקברים, דאגו היוצרים לחיי התרבות והעינוגים בעולם הבא, בכך שהציבו פסלי שחקנים כפי שהם מופיעים במחזות שונים. תוך ציון מי השחקן הראשי, מי השני בחשיבותו, מי הליצן ומי הכרוז. עולם התיאטרון מעטר גם ביצירות הפיסול את המקדשים. גם שם, בין התבליטים והפסלים, מוצגים בתערוכה פאנלים ארכיטקטוניים, ובהם למשל האל שיווה מציג ריקוד קוסמי במקדש. נושאים ממסורת ההינדו, נראים בתבליט יפהפה המראה את הפיל נאבק בעקרב בתחרות גורלית, כדי להביע את מסירותם לאל שיווה. בתבליט ארכיטקטוני נוסף, שנחשף במקדש בקואנזו, והמבוסס על אגדה הינדואית, נראית פרה עליה שומר אל אחר כדי שהיא תעבוד את שיווה עם חלבה. גם השפעות הנצרות שהגיעה לשם דרך מטיילים וסוחרים, נמסכו בציורים תקופתיים אז. בציור על מגילה תלויה מסוף תקופת שושלת יואן ותחילת שלטון שושלת מינג, נראה טקס דתי של לימוד המאניצ'איזם כשהכהן המלמד יושב למעלה, בישיבת לוטוס, סביב ראשו הילה במתכונת הנוצרית, וכל כולו מאזכר סצנה של ישו עם תלמידיו. בציור אחר, מצויר ישו הנוצרי כנביא מניצ'אני, כשצלב תלוי על צווארו, ומתחתיו, בגודל זעיר, מצוירים תלמידיו. אחד הפסלים המרהיבים הוא של ארהט, שנוצר באמצע המאה ה-14, אך אינו של נזיר או אדם פשוט. אך ההוד וההדר שמקרין פסל העץ שגודלו כמעט מטר ועליו שרידי צבע, מקרינים הוד של קלאסיקה שקיימת בפסלים היוונים, אך אולי בגלל צורת ישיבתו הלא-שגרתית (עם רגל אחת על הכס עליו הוא יושב ועל הברך נשענת ידו האחת, בעוד השנייה מונחת על ידית הכיסא, הבעת הפנים האכספרסיבית מהולה בכאב וצער, עושר קפלי הבגד וטוהר ההקפדה על הקווים, הקפלים וכל פרט - כל אלה מקנים ליצירה משהו שגיא, בלתי רגיל ונדיר באיכותו ובסגנונו. הדבר המרהיב ביותר בתערוכה הנגלה לצופים, הוא העושר הארכיטקטוני שמאפיין את התרבות הסינית בתקופת שושלת יואן. העושר התבטא בעיטור גגות הבתים והארמונות בפינותיהם. על פינת כל גג הייתה יצירה שבחלקה התחתון ראש דרקון שהלוע שלו פעור וחושף את מלתעותיו(איום על כל שונא או רוח רעה), ומעליו צורה קשתית אורנמנטלית, קישוטית, המזכירה את קצה זנבו של הדרקון. הממדים הגדולים של הפריט הקישוטי הזה, שהוצב בתערוכה, התנשא לגובה של כמעט 2 מטר, עשוי מקרמיקה מזוגגת וצבוע בירוק, הצבע האופייני לדרקון. משהו שמזכיר לי את עיטורי בניין קרייזלר בניו-יורק, שהוא היפה והמעוטר ביותר בעיר, ושלבטח הארכיטקט שתכנן זאת הושפע מאמנות סינית זו. גם שם מוצבים בפינות הגג ובפינות קצה הקומות שמעליהן הולך הבניין וצר, פסלים של חיות ומפלצות למיניהן. תערוכת "עולמו של קובילאי חאן - אמנות סינית מתקופת שושלת יואן" במוזיאון ה-MET בניו-יורק, מציגה את השפעת הכובשים המונגולים על האמנות והתרבות הסינית, על העושר שעולה על כל דמיון ברמת החיים, במוות, ובהתייחסות לאמנות כאל צורך שאין לוותר עליו. חשיבות האמנות בכל פרט בחיים אז, הטביעה את חותמה על האמנות הסינית מאז ועד היום. כל מי שמזדמן לניו-יורק בשלושת החדשים האלה, חייב שלא להחמיץ תערוכה זו. מה גם, שמלבדה, מוצגות במוזיאון המטרופולין עוד כמה תערוכות-ענק שוודאי לא תגענה לישראל, ושחבל להחמיצן.