הפתעה גדולה! היינץ כריסטיאן שטראכה ומפלגתו הלאומנית גרפו 27% מהקולות בבחירות שנערכו ב-9.10.10 באוסטריה. השמאל הלוקלי בפאניקה. אדון אל ארואווי, חבר במועצת העיר וינה, האיש שהוביל מהלך הצהרתי שסוכם בגינויה של ישראל על שהעזה לעצור את משט הפרובוקציה הטורקית, מתבכיין בטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהפשיזם נזקק בכל פעם להיטפל למיעוט כלשהו כדי להצדיק את קיומו. אנחנו הרי אמורים להיות בצד הנרדף של הקוזאק האומלל והנגזל.
הפתעה אמרנו? לא בדיוק. מי שעוקב אחר הלך הרוחות של תושבי אירופה והמגמות בפוליטיקה הפנימית שלהם, לא הופתע. הכתובת רשומה על הקיר באותיות לטיניות בולטות מזה עשור. צריך להיות עיוור, זחוח, שיכור או בור כדי להתעלם ממנה.
כנראה שהחוקים הפיזיקליים של ניוטון חלים גם על ההתנהגות האנושית. שוב ושוב אנו למדים כי גם בתחום הפסיכולוגיה כל התרחשות גורמת לתגובה שווה בעוצמתה והפוכה במגמתה. כך גם משפיעה תגובתו והתנהגותו של האזרח (האירופי, במקרה שלנו) על מטוטלת הימין והשמאל בתרבות המערב. אנרכיה מולידה פשיזם, פשיזם מוליד ליברליות, וכל מינון מופרז של ליברליות גורם לאנרכיה וזורע שוב את זרעי הלאומנות. כל הדוגמאות הידועות מהפוליטיקה האירופית, שמרביתן התרחשו בשנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה הקודמת בספרד, בגרמניה ובאיטליה, מהוות מודל ייחודי למהותה של מטוטלת זו.
בתום מלחמת העולם השנייה, כשזוועות הנאציזם והפשיזם הוטחו בפרצופם של עמי אירופה והאנושות כולה נרעשה וגמרה אומר בתגובה למנוע בכל מחיר את הישנותה של התופעה המפלצתית הזאת - המערב יצר מערכת שלטונית שמבוססת על דמוקרטיה הומאנית, גיבש וכרת בריתות מסחריות וצבאיות לפריחת הכלכלה ולהגנה על החברה והמשטר, ונראה היה שההצלחה והשגשוג מובטחים לנצח. זכויות האדם הועלו לראש התורן והיו למגדלור שלאורו נוהלו מדיניות הפנים ומערכת המשפט של מדינות המערב. אירופה גילתה נדיבות ופתיחות כלפי הגירת עמים, לאומים ובני דתות שונות לתחומה במגמה לשלבם במדינותיהם ובתרבותם, והמצב נשק לאידיליה מדינית וחברתית.
כדי לתחזק אידיאולוגיה מעשית שמושתתת על ערכי הדמוקרטיה, צריך שכל המרכיבים בחברה יזדהו עמה וישתפו פעולה בתחזוקתה. בפועל, זרמים שהולכים ומקצינים בקרב המהגרים האיסלאמים, פועלים באירופה לבסס עקרונות אחרים, עקרונות שדוגלים בהנחלת תרבות ודת האיסלאם על החברות המארחות, תוך ניצולה של הדמוקרטיה לטובת האידיאולוגיה שלהם. אין פלא שניגוד אינטרסים זה, על כל המשתמע, הופך לצנינים בעיני האירופים, והביטוי לכך בא בין השאר בחקיקה לצמצום צריחי המסגדים בשווייץ (נקעה נפשם מסממני האיום שממלאים את קווי הרקיע), באיסור חבישת רעלות בצרפת ובהתחזקות תנועות הימין במרבית מדינות אירופה ככלל.
כשהאזרח מרגיש מאוים, הוא מתאים את תפישת עולמו למציאות, מוותר על עקרונות ברמת nice to have ומאמץ אחרים המספקים לו הגנה טובה יותר מול איום שהוא מזהה. סדר העדיפויות משתנה. המרכז נע ימינה והימין מקצין. לא מדובר ב"שנאת זרים" (היא קיימת בקרב הגרעין הימני-לאומני הקשה), אלא בתגובה דפנסיבית, כמעת אינסטינקטיבית.
זו תופעה מובנת שלצערי לא הובנה ולא הופנמה על-ידי השמאל הישראלי. כל יונתן שפירא שמלכלך את קירות גטו ורשה בגרפיטי אנטי ישראלי מייצר עוד שורף מטעים בכפרי איו"ש. כל חתימה על החרמת אריאל גורמת לעוד אזרחים מהמרכז לנוע ימינה ומחזקת את הגישה של
אביגדור ליברמן. קיצוניות מולידה קיצוניות בטור חשבוני, כך שהשמאל הישראלי, ובמיוחד זה הרדיקלי, פועלים כמיטב המסורת הטוכמנית באווילות מושרשת וצפויה. זה די מוזר לצפות באנשים טובים, אינטלקטואלים ואנשי רוח - "האדם הנאור" (לפחות בעיני עצמו) - פועלים באופן עקבי נגד האינטרסים שלהם, וזאת למרות שהתוצאה טופחת בפניהם ללא הפסק ויכולת השכנוע וההשפעה שלהם הולכת ומתפוגגת.