ההתנגדות שמעוררת הכוונה להרחיב את שטח השיפוט של העיר החרדית העתידית חריש, התנגדות בעיקר בקרב קיבוצי הסביבה והיישובים הערביים, היא ביטוי נוסף של גזענות אנטי דתית שמלווה את הציונות בכל השנים, והיא נועדה לצמצם את משקלם של שומרי התורה והמצוות ולעצב עם חדש. זה הרציונאל העומד מאחורי הדיבורים על "הסכנה הדמוגרפית החרדית".
מה שאירע בחריש אירע בעבר בירושלים, בבית שמש ובאשדוד. בתולדות הציונות התפתחה שיטה להרחיק מהעין ציבורים הפוגמים בדימוי הנחשק. בשנות ה-50 שלחו אל הספר את עולי ארצות המזרח, שישמשו "בשר תותחים" בסכסוך עם הערבים. משנות ה-80 הופעלה השיטה ביחס לחרדים, ששולחו לשטחים הכבושים, הרחק מ"האליטה החילונית". היוזמה החלה עם בניית העיר עמנואל. באותה תקופה יצאו גדולי ישראל - ובראשם הגר"מ שך זצ"ל - נגד הרעיון, משום פיקוח נפש ו"התגרות בגויים". גם לעיר שהוקמה בשטחים אחריה, ביתר עילית, התנגדו גדולי ישראל. אך לימים חדרו גורמים לאומניים לעמדות השפעה בעסקונה החרדית-ציונית, והתקיים מה שנאמר "והמשכיל בעת ההיא יידום".
את התפקיד של שיגור החרדים לשטחים הכבושים תפס סגן שר שיכון חרדי -
מאיר פרוש, וכך התפתחו ישובים וערים חרדיים בגדה המערבית, ובראשם מודיעין עילית. גם הרחבת העיר ירושלים נעה לכיוון זה - בניית מעטפת של שכונות חדשות בקו העימות עם הפלסטינים. במגמה זו השתתפו חרדים נוספים, שעמדו אף הם בראש משרד השיכון. כך הצליח השלטון לנווט את החרדים בארבעה כיוונים הרצויים לו: הפיכתם ל"בשר תותחים" בקו העימות עם הפלסטינים בשטחים הכבושים; הפיכת החרדים ללאומיים-ציוניים, ושותפים לצבא ולמשטרה; הצגתם של החרדים כלאומנים והצגת הדת כ"מכשול לשלום" - במיוחד לנוכח התחזקות האיסלאם בקרב הערבים; והרחקתם של החרדים מהיישובים החילוניים. כך נעצרה הקמת קריות חרדיות בערים חילוניות, ובעיקר נעצרה הרחבת קריות חרדיות קיימות בערים חילוניות.
הקפאת הבנייה בשטחי הכיבוש הובילה למהלך חדש מצד החילונים - "טרנספר" של החרדים ויישובם בשטחי מריבה ערביים, אך הפעם בגבולות "הקו הירוק". מי שמסייע למהלך זה כיום הוא שר השיכון משס,
אריאל אטיאס. הסיסמה הדמגוגית של "יישוב ארץ ישראל" הוחלפה בסיסמה דמגוגית אחרת, שאטיאס חוזר עליה: "ייהוד המשולש והצפון". לאחר שיתחיל אטיאס בבניית העיר החרדית כסיף בדרום, הוא ישתמש בוודאי בסיסמה הציונית הישנה "יישוב הנגב". כך ימשיכו החרדים להוות, גם בכסיף וגם בחריש, מוקד להסלמה ולנישול ערבים מאדמותיהם בשירות הציונות, וכך תוצג היהדות (ובעקיפין גם האיסלאם) כגורם לאומני המעכב את השלום. כך גם יוכלו להמשיך למנוע מיהודים חרדים לגור באזורים שונים כרצונם, וכך ימשיכו החרדים להידרדר במדרון ההיטמעות בציונות הלאומנית.
אך מישהו "טרף את הקלפים". התנועה הקיבוצית הצליחה להכשיל את המשך תוכנית האפרטהייד. לכן, אני קורא לכל החרדים לסגת מרעיון הקמת הערים חריש וכסיף, ובמקום זאת לחזור לערים וליישובים שמהם נושלו שלומי אמוני ישראל - ובראשן פתח תקווה, רחובות, טבריה, צפת, ירושלים וכמובן - תל אביב.
