גלי-צה"ל והכתבת הדס שטייף יפצו את רב-פקד עמי מועלם ב-30 אלף שקל בשל הוצאת לשון הרע. כך קבע לפני כשבועיים שופט בית משפט השלום בנצרת,
יוסף סוהיל. המגיש
מיכה פרידמן, שנכלל אף הוא ברשימת הנתבעים של רב-פקד מועלם, לא יידרש לפצות את השוטר מאחר שנמצא כי לא היה אחראי למעשה.
תביעתו של רב-פקד מועלם הוגשה בעקבות כתבה ששודרה בבוקר ה-20 במרץ 2006, במסגרת פינת הפלילים של התוכנית "בוקר טוב ישראל" בגלי-צה"ל. הכתבה עסקה ב"חשד להתנהלות בלתי תקינה של קצין משטרה בכיר". פרידמן, מגיש התוכנית, הציג את הכתבה באמצעות הפתיח הבא: "רב-פקד עמי מועלם התבקש לשלם חוב לתחנת דלק בצפון. הוא טען כי מפתח מיוחד, מין דלקן המשמש לזיהוי רכבו, נגנב, ורק אז נזכר להגיש תלונה במשטרה. מי חקר את התלונה? ניחשתם: רב-פקד עמי מועלם חקר את המקרה, וגם מצא ארבעה חשודים, שעל-פי החשד היו מסוכסכים איתו בעבר. על הבדיקה המתפתחת, כתבתנו הדס שטייף".
בית המשפט מצא כי רק חלק מהכתבה של שטייף היה נכון. שטייף דיווחה על סכסוך בין השוטר לארבעה חשודים בני משפחה אחת, כשבפועל הסכסוך התקיים עם שניים לכל היותר מבני משפחה אחת. שטייף דיווחה על חוב של 100 אלף שקל, בעוד שבפועל החוב עמד על 20 אלף שקל. "לקחו את הדברים שלי והסיטו אותם לגמרי", אמר התובע בעדות שמסר בבית המשפט. "אני כאדם, ואני לא מדבר כקצין משטרה, כי דבר ראשון אני בן-אדם, נפגעתי מעצם קיום הכתבה כלשונה".
"לדידי, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושבתי וקראתי תמליל השידור, ואף דימיינתי את עצמי שומע את השידור נשוא התובענה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש בכתבה כמכלול, לרבות הפתיח, משום הוצאת לשון הרע על התובע", פסק השופט סוהיל.
השופט הדגיש כי אי-הדיוקים בכתבה של שטייף לא היו השיקול המכריע בהרשעת הנאשמים בהוצאת לשון הרע, אלא ההתנהלות סביב הפרסום. בעקבות שידור קדימון לכתבה, ועוד לפני ששודרה הכתבה המלאה, קיבלה שטייף פנייה ממנהל תחנת הדלק שבה נוצר החוב, והוא אמר לה כי המידע שברשותה שגוי. חרף זאת, שודרה הכתבה על-פי הנוסח שהוכן.
עוד הדגיש השופט בפסק הדין כי שטייף לא פנתה לקבל את תגובת התובע (אלא הסתפקה בתגובת דוברות המשטרה), וכי לא ביקשה את תגובת בעל תחנת הדלק. בעדות שמסרה שטייף לבית המשפט בשלהי חודש יוני האחרון טענה כי לא פנתה לבעל תחנת הדלק כדי לקבל את תגובתו טרם הכנת הכתבה משום ש"נושא גניבת הדלק הוא לא היה נושא הכתבה שלי". השופט סוהיל דחה טיעון זה וכתב כי "לא היה בפרסום אמת, למעט מעורבותו האישית של התובע בחקירת המקרה, והנתבעים לא עשו די כדי לוודא שהפרסום הינו אמת".
במהלך עדותה של שטייף בפני בית המשפט שטחה הכתבת את סדר העבודה על פינתה הקבועה בגלי-צה"ל. את הפתיחים לכתבות, שהם "הליבה, הכותרת שהיא שלד הכתבה", כותבת היא ומקריא הקריין, ואחר-כך שטייף "נוגעת לעניין העובדות שידועות לי באותו בוקר". בא-כוחו של התובע חקר את שטייף על הניסוחים בפתיח, עם דגש על הביטויים "רק אז נזכר" ו"ניחשתם". שטייף רמזה כי ייתכן שלא היא אחראית לניסוחים הללו. "כשאני מכתיבה פתיחים", אמרה, "בדרך כלל זה עובר שכתוב של עורך, בדרך כלל, כדי לקצר את הפתיח, יכול להיות, ואת זה אני לא זוכרת, שהעורך הוא זה ששתל את המלים 'רק אז נזכר'".
בנוגע לשימוש בביטוי "ניחשתם" בפתיח הכתבה אמרה שטייף: "גם את המלה 'ניחשתם', שבאה אחרי זה, זה משהו שהוא לא שפתי. אני לא אומרת את זה בכתבות חדשותיות".
המגיש פרידמן, שאף הוא נחקר על חלקו בשידור הכתבה, הציג עמדה שונה. מצד אחד אמר: "אינני זוכר את התהליך שעבר הפתיח המסוים הזה לפני שהוא נאמר על-ידי במלים שמצוטטות בכתב התביעה", וטען שסביר שהוא לא הוסיף את המלה "ניחשתם". לדבריו, קרוב לוודאי שהטקסט נוסח כך על-ידי עורך המשנה של יומן הבוקר.
יחד עם זאת, פרידמן לקח על עצמו אחריות באשר לנוסח שהקריא. "חלקי בכתבה הזו איננו מסתכם בהקראה מתוך הכתב הזה כתוכי", אמר. "זה לא רק בגלל שבאופן אישי זה לא סוג של עבודה שמעניין אותי, אלא זו גם איננה הציפייה של המנהלים שלי". יתר על כן, פרידמן הודה בפני בית המשפט כי הנוסח ששודר בפתיח הכתבה היה שגוי ומטעה ואמר שבמבט לאחור היה מנסח את הפתיח אחרת, גם ללא העובדות החדשות שהתגלו במהלך המשפט. "אני נכשלתי כשדר בעניין הזה", אמר בפני בית המשפט, ובהמשך עדותו הוסיף: "זה פתיח רשלני".
למרות הודאתו של פרידמן, השופט סוהיל קבע כי הוא, כמגיש, "אינו נמנה עם אף אחד מבעלי התפקידים" שעל-פי חוק לשון הרע מחויבים באחריות פלילית ואזרחית למעשה, וכי קרוב לוודאי שלא הוא היה מעורב בניסוח הפתיח. על כן לא הטיל עליו עונש.
לעומת זאת, את גלי-צה"ל ואת שטייף חייב השופט סוהיל, כאמור, בתשלום פיצוי בסך 30 אלף שקל, לא כולל שכר טירחת עורך-דין בשיעור 20% + מע"מ כחוק, וכן הוצאות משפט בסך 3,000 שקל. סך התביעה המקורי עמד על 300 אלף שקל.
