אם יש מישהו שהטביע יותר מכל את חותמו על העיר ירושלים הרי זה איננו אחד מראשי העירייה שלה וגם לא דמות ישראלית כלשהי. זכות זו שמורה דווקא למושל הבריטי הראשון שלה בימי המנדט - סיר רונלד סטורס. תערוכה ראשונה ומיוחדת לציון דמותו המרתקת תיפתח ב-31 בחודש זה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ותימשך עד ה-30 במרס.
המשרה הנחשקת של מושל העיר נפלה בידיו של סר רונלד מייד לאחר כיבושה. הוא ראה בה פיקדון יקר שהופקד בידיו, וגמר אומר להצעיד אותה לעידן חדש, כשהוא נושא עימו הן את מורשת העבר של האימפריה הבריטית והן את הרוחות החדשות של המאה העשרים.
מאותו רגע אחזה בו ירושלים כדיבוק וכמשאת-נפש לאחרית-ימיו וטביעת-אצבעותיו בה נחתמו באבניה ובכתליה עד עצם היום הזה.
ירושלים, שפגש סטורס, הייתה עיר שידעה מאות שנים של הזנחה בשלטון עותומני רופף. תושביה התגוררו בין עיי חורבות והיו שרויים בעוני נוראי, בדוחק ובזוהמה, כשנשים רבות נאלצו להתפרנס מזנות כדי לשרוד ולפרנס את ילדיהן.
תמונת-עולם
מראשית כהונתו ועד תומה (1926-1918), חולל סטורס בירושלים מהפך של ממש. במידה רבה היה זה הוא שאחראי לשיפור הגדול שחל בה, בכל תחומי החיים, מאז מלחמת העולם הראשונה. היה זה הוא שדאג לניקיונה, לתברואתה, לשימור מבניה ולתוכניות-פיתוח לטווח ארוך. ההחלטה שבתי העיר ייבנו מאבן ירושלמית בלבד נזקפת לזכותו, ובד בבד כונן מפעלי תרבות וחברה והסדיר את הפולחן במקומות המקודשים.
על כל אלה העיב יחסו לציונות ומיוחס לו שדרדר במו-ידיו את מדיניותה של בריטניה בארץ ישראל אל עברי פי פחת במרוצת 30 שנות שלטון המנדט בארץ. עם זאת, על-אף שאת ניסיונו הפוליטי והמנהלי קנה סטורס במרחב הערבי - הוא לא הפך, בהכרח, לאנטי-ציוני. הדיוק ההיסטורי מחייב לציין שעמדתו לציונות וליישוב היהודי הייתה ניטרלית: לא בעד ולא נגד.
התערוכה, המוקדשת לזכרו, מקיפה את כל פועלו של סטורס, אבל דרך עיניו בלבד: ממראות העיר ודימוייה ועד לערימות הניירות והטפסים שנערמו על שולחנו. היא מנסה לשחזר ולאסוף מקצת מהחפצים והתעודות שנשתמרו בארכיונים ובאוספים פרטיים וציבוריים רבים בארץ ובאנגליה ולהרכיב בכך את תמונת-עולמו.
