קשה. קשה להמשיך ולהחזיק חנות אשר אין לה שום דבר, לא אליגורית אלא פשוטו כמשמעו שום דבר,(שום דבר) למכור. "תהליך השלום"? האם אתם לועגים לאינטליגנציה שלי? האומנם? האם יש לכם בעניין הזה איזשהו פאטנט סודי? משהו שאתם יודעים ואחרים לא?
אם מחר יש לכם שמונים מנדטים בכנסת. מאה מנדטים. האם אתם "מביאים שלום"? אבכה עליכם בכי.
יש רק דבר אחד (אחד!!!) שיכול היה להיות דגל. דגל שסביבו היו מתלכדים בתקווה גדולה ועם אור חדש בעיניים מאות אלפים, ומיליונים, שהיום עיניהם כבויות. יש. אבל אי-אפשר להכריח את התיש לתת חלב.
נראה לכם שמנהיג המפלגה, זה ממגדלי אקירוב וכבוד השר החולש על מיליונים ממשרדיו באימפריה שבבית דגן וכבוד שר התמ"ת יחליטו פתאום שלטובת מסעודה משדרות הם יפגעו אפילו בקצה הציפורן, אפילו בשערה אחת מראשם של ידידיהם ובני חוגם, ודמויות הראי המדויקות לחלוטין שלהם עצמם, עמיתיהם הטייקונים? ממש לא!
וכך, בהיקבר קבורת חמור כל שביב של קשר ל(איחסה!!!)ה"פרולים", בהיקבר קבורת חמור כל שביב של זיכרון ש"העבודה" הייתה פעם, בימים רחוקים, "מפלגת פועלי ארץ ישראל", הנה כל שנותר הוא "תהליך השלום" (אנחנו יודעים איפה הכפתור שצריך ללחוץ עליו) וגם, כן, אכן: "אבל אנחנו אלה שרצחו להם את רבין!!!". "אבל אנחנו אלה שרצחו להם את רבין".
איזה מצע טוב למפלגה?! "מפלגת אלה שרצחו להם את רבין". אני, שהייתי בעצרת בה נרצח, באמת תוהה באלו מילים היה רבין משתמש אילו ראה את החנות הכל כך ריקה, ריקה עד כדי ואקום מהדהד, ואקום שעליו מתנוסס דהוי השלט
"מפלגת העבודה".
