|
חברים שלי,
היום האזכרות לרבין, ומיותר להגיד שהזדרזו מי שיכולים ורוצים, וכבר אתמול בערב החל המסע בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות לציוּן היום:
- ציון היום ממנו מסיקים שיש טובים ורעים.
- ציון היום בו עלה האיש ממעמד אנושי למעמד אלילי-רוחני-על.
- ציון היום בו מפרטים מה רע עשו לאיש ונמנעים לפרט מה רע עשה לנו.
- ציון היום בו מחלקים את עם ישראל בסכין חדה וברורה כפי שהמחלק המרוּצה, רוצה.
- ציון מורשתו לתהילה, תוך ליקוט זהיר ומחושב מהפרטים.
- ציון היום בו נגמר והתחיל עידן רק למי שנגמר והתחיל.
ואני, כאזרח מן השורה, חילוני, בעל משפחה, עובד, תורם קמעה לסביבתי, עומד תמֵהָ ומאוכזב, כמה זהירות, סלקטיביות, התעלמות, ועוד מילים שאינני נוקב כאן, נדרשות כדי לצייר את התמונה כך לעיל.
שהרי:
- הטובים והרעים שבינינו לא חולקו ולא יחולקו על-פי אותו ערב ארור, אלא על-פי התקופה הרעה ההיא, האמת והשקר של ההנהגה (כן, יש הנהגות כאלה לצערנו), ההסתה ממנו והריקושטים אליו וכן הלאה.
- אלילות האיש האירה באור לא חיובי אותנו. מוסדות רחובות, כיכרות על שמו, וכי הפכו מי מאיתנו לעובדי אלילים?!
- רבין השתדל לטוב, אני מניח, ולא תמיד הצליח לו כאדם. לעיתים יצא לו רע ואפילו רע מאוד, כמו לרבים מאיתנו.
- חלוקת עם ישראל. איש לא במעמד שופט ונאשם.
- מורשת רבין ארוכת-שנים עם ירידות ועליות. אם מורשת, אזי כולה.
- עידן הרצח, 1995, החל שנתיים קודם לכן ולא נגמר עדיין. רבין נרצח, אלמוני ופלונית נרצחו עם ילדיהם למאות ואלפים. אוסלו הרע תבע ותובע את קורבנותיו מראש הממשלה עד אחרון האזרחים, ולא רווה מדמם עד היום.
זו דעתי ודעת ציבור רחב מאוד בישראל, שאין לו פתחון פה, במיוחד בעת הזו, וכאן מתחיל הקלקול. ראיתי צורך להביא אותו לפניכם לא לשם ויכוח עקר אלא סתם כיום דין-וחשבון רחב יותר, שאינו מיועד לטובים ולרעים, אלא לכולנו. ושלא נדע עוד דמים. |
