קראתי את מאמרו של יוסי ביילין (28.9.10), שבו מנה את ראשי ה
ממשלה, ממנחם בגין ועד ימינו, וטען שהם השתנו, ותמיד באותו כיוון, הכיוון שאותו הנהיג לא אחר מאשר...יוסי ביילין. כלומר: ישראל מונהגת על-ידי מנהיג שהוא עצמו לא השתנה, והחוזר על משנתו שוב ושוב, למרות שהמציאות טופחת על פניו. האם מנהיגים משתנים?
כותרת המשנה היתה: "לא להבין את הדברים מאוחר מדי". למרבה הצער, אפילו במועד מאוחר כל-כך, 17 שנים אחרי
הסכם אוסלו שהוביל כצפוי מראש למלחמת אוסלו, אין ביילין מבין את הנזק - אולי בלתי הפיך - שגרם לישראל ולחזון הציוני. הוא מטיף לאחרים להשתנות, אבל אינו בוחן את שגיאותיו ואינו סר מדרכו הרעה.
17 שנים אחרי, עדיין מונהגת ישראל על-ידי מנהיגי המחדל ויוזמיו.
שמעון פרס התנחל במשכן נשיאי ישראל, ויוסי ביילין, שותפו לכת האוסלואידית, מככב בתקשורת, זו המתנפלת על שר החוץ
אביגדור ליברמן שחרג כביכול מהקו של ראש הממשלה, אבל מעולם לא הגיבה כך על חתרנותם הבלתי נלאית של שר החוץ פרס ושל נושא כליו (ה"פודל" שהפך לדוברמן) תחת ראש הממשלה
יצחק רבין. מעלליהם הם שהפילו את רבין ואותנו למלכודת אוסלו, שסופה מי ישורנו. במדינה מתוקנת היו השניים מסתגרים בבתיהם וממתינים לזימון לוועדת חקירה ממלכתית - שקום תקום - לחקירת מחדל אוסלו והנסיבות שאיפשרו אותו.
לו היה
יצחק שמיר מסוגל לכך, מן הסתם היה מגיש תביעת דיבה נגד הכללתו ברשימה הלא-מפוארת של ראשי ממשלה שהלכו בדרך כל אוסלואיד. שמיר אומנם "השתתף בוועידה בינלאומית שנשבע לטרפד", אבל שנות כהונתו כראש ממשלה תיזכרנה לטובה בזכות המעשה הציוני האמיתי והחשוב שעשה: קליטת כמיליון עולים מברית המועצות לשעבר. ציונות משמעותה ריכוז עם ישראל בארץ ישראל וקליטת הפליטים היהודיים מרחבי תבל, ולא "הזמנת עשרות אלפי פליטים ערביים לישראל" ועוד מיליוני "פליטים" כאלה למדינה הפלשתינית - הנוספת והמיותרת - שתוקם חלילה בלב ארץ ישראל.
יש לקוות שראש הממשלה הנוכחי, שהשמאל הקיצוני והתקשורת מצפים ממנו ל"החלטות קשות", לא ישעה לעצותיו המסוכנות של ביילין, אלא יעשה את ההחלטה הקשה והחשובה באמת: ניתוק הקשר השקרי בין שלום למדינה פלשתינית ממערב לירדן. מדובר בדבר והיפוכו. לא ניתן גם לרצות שלום וגם להקים את המנגנון לחיסולו ולחיסול מדינת היהודים. זהו מבחנו העליון והמיידי של
בנימין נתניהו היום: להתנתק מהמדרון המסוכן שאליו הובלה ישראל על-ידי ביילין ומרעיו מאז ספטמבר השחור 1993. וקודם כל, עליו להפסיק את ההקפאה הגזענית ולחדש את הבנייה היהודית במלוא היקפה. זו ההחלטה הקשה מחויבת המציאות באמת.
על-רקע הבחישה המתמדת של שמעון פרס - ששכח שמקומו של אפו הוא בממחטתו בלבד - ושל
אהוד ברק - שנטש את אחריותו כשר ביטחון וחדר בגסות לתחום אחריותו של שר החוץ - טוב יעשה נתניהו אם יפסיק את פעילותם של "החונכים" שהעמיד מעל ראשו. הוא לא יזדקק להם אם ישוב לאמת הציונית שספג בבית אביו.
ככל שחולפות השנים, כך מתעצמת דמותו של ראש הממשלה שפיו וליבו, מדיניותו ושמו, היו שווים: שמיר. מוטב שנתניהו ישתנה ויבחר בדרך שמיר ולא בדרך ביילין.
