הציבור בישראל הגיב במידה רבה של אדישות על ההצהרות הבוטות של הצורר האירני. נאומיו על קיצה הקרוב של ישראל נתפסים כדברי רהב ריקים. אלא שהוא בסך-הכול אומר בקול רם את מה שאחרים חושבים בליבם או מדברים בחדרי-חדרים.
קשה להבין איך עם שעבר רק לפני שני דורות שואה איומה, שבה איבד שליש מבניו, מסוגל לעצום עין לנוכח הסכנות ולהתעלם מתמרורי אזהרה ברורים כל-כך. הנאצים יימח-שמם השמידו שישה מיליון יהודים מתוך שימוש במערכת הונאה. יהודים שעלו לרכבות הוטעו לחשוב שהם נוסעים למחנות עבודה. כשהתברר להם שהגיעו למחנות השמדה כבר היה מאוחר מדיי. לעומת זה, אנחנו יכולים לראות בבירור לאן הדברים הולכים.