כאשר התברר שסטאלין הוא לא קומוניסט אלא רוצח מנוול, יצא לאור הספר "האל שהכזיב". איגנציו סילונה כתב שם: "השטן חי בשמים. אלה שלא פגשו אותו - לא יכירו מלאך כשיפגשו בו". לאמור, מי שלא חווה פשיזם - שחור, חום או אדום - לא יוכל להעריך מהי דמוקרטיה. 90% מבני הארץ לא חוו פשיזם. נוכח תהליכים טרום פשיסטיים בכנסת, בבתי הכנסת ובמפלגות אחדות, צריך ללמד על הפשיזם. מי שיבין את הצפנים שלו, יוכל לפענח מי בארץ מייצג את הרעה הזאת.
בראשית קיימת הברירה בין הפילוסופיות "רק אנחנו", לזו של "גם אנחנו". הבוחר בראשונה מצפצף על כללי המשחק ומצליח בהתחלה, עד שמתארגנת קואליציה להכרעתו. מדינות "רק אנחנו" הצליחו, עד שהתארגנה קואליציה שריסקה אותן.
היסוד השני בפשיזם הוא שאין מוסר אוניברסלי. לנו מגיע ומותר הכל, כי המנוולים עשו לנו עוול. הזרמים הטרום-פשיסטיים והפשיסטיים הם לעולם הקורבנות. ומכאן - הלאומנות חסרת המעצורים.
היסוד השלישי נוגע לתפישת החברה: לפי הדמוקרטיה, החברה היא ברית בין בני-אדם ריבוניים. לפי הפשיזם
החברה היא אורגניזם, והיחיד הוא אבר באורגניזם השבטי. החברה בנויה על עליונים, ועל תחתונים הנשמעים להם.
היסוד הרביעי הוא שחברה אורגנית מצווה להיות מגויסת. כשאינה כזאת - היא לא לגיטימית, בוגדת בסמלים קדושים, וככזאת חוקיה אינם חוקי אמת, וחייבים לא להישמע להם.
היסוד החמישי הוא הפחד. כדי לגייס המונים צריך להטיל עליהם פחד מאויב חיצוני, ומאויב פנימי "התוקע סכין בגב האומה". הפחד מצמית את הרוב הגדול בחברה.
ומהפחד נגזר היסוד השישי - הניצחון על היריב הוא הצלה מאובדן הכבוד הלאומי, מכניעה לאויבים מבחוץ ומבפנים. לכן, הוא מקבל משמעות של צו עליון, המוליך אל:
היסוד השביעי - אם ההצלה היא צו עליון, כל שקר וכל תכסיס פוליטי כשרים לשם גיוס ההמונים: השיטה הבדוקה היא
לרכוב על אתוס לאומי היסטורי ועל נרטיבים אתניים, ולהוליך את אלה אל פרשנות מהפכת, עד אובדן הפרופורציות (עפרה = חניתה; תמיכה בתמלוגי גז = בגידה עם אירן וסוריה; שלום = אהבת ערבים; אהבת ישראל = שנאת ערבים וזרים).
היסוד השמיני הוא הקוד הגנטי של התנועות הפשיסטיות -
הולדת קבוצות חוליגנים, המעזות לעשות את מה שהמנהיגים לא מעזים. מול החוליגנים (ראו נוער הגבעות) המנהיגות הפוליטית נראית מתונה.
היסוד התשיעי הוא לכבוש השפעה בצבא ולהשתלט על מוקדי פיקוד.
היסוד העשירי הוא היעיל מכל האחרים - והוא האפסות והמחדלות של הכוחות הליברליים, הדמוקרטיים, הבוכים ליד נרות במקום להתנער לפעולה פוליטית להגן על החברה מהפשיסטים שלה.
שתי רעות באו עלינו: השמאל דעך, וגם הימין הליברלי נעלם. רק שילובם עשה את הדברים הטובים בדמוקרטיות. והם אינם איתנו.
את החלל ממלאת קואליציה שמגלה נטיות טרום-פשיסטיות. הליכוד המליך על ועדות הכנסת החשובות לאומנים קיצונים ושר פנים משס, ועליהם מולך ליברמן. הליכוד כרת ברית עם מפלגה חרדית לאומנית, שאינה מכירה ביהדותם של שותפיו. קיווינו שלכשישתחררו יהודי ברית-המועצות מהפשיזם האדום, הם יחברו למחנה הליברלי ההומניסטי. לפליאת כל הם המליכו כוחן ישראלי, מיני פוטין, בלי יכולת לאי-תלות בארה"ב. לו היה ליברמן צרפתי - היה תובע את אמיל זולה כבוגד. לו ישי חי בימי דוד - היה דורש לאסור את נתן הנביא, כי הרי אוריה הוא חיתי. אלה פני המדינה היום.
מאז סאדאת אין אף מדינה ערבית שמאיימת איום אסטרטגי על ישראל. נשארנו עם קללת אירן, שכנגדה המשימה העליונה היא לשמר את הלגיטימציה של המדינה בעולם הדמוקרטי. מול אלה בא עלינו השילוב של תרבות מיני בולשביקית ולאומנות דתית - קואליציית טיפשים.
