הפערים בין דרישות החמאס עבור שחרורו של גלעד שליט לבין מה ומי שישראל מוכנה לשלם בעבורן - מצומצמים. מאוד. דומה כי בשלב זה, שבו מסכימה ישראל לשחרר מה שהיא מכנה "מחבלים עם דם על הידיים", עצם נכונותה לשחררם מבטלת פער זה כמעט כליל.
אחד התנאים, כפי שפורסמו באחרונה, לפיהם ישראל מסרבת לשחרר מחבלים שבפיגוע שחוללו וביצעו נהרגו יותר מ-10 בני אדם, הוא תנאי תמוה, כמעט מופרך. האם מחבל שרצח נפש אחת מישראל הוא אדם פחות נאלח? המדד הכמותי הוא מדד מקרי, אקראי. אין בו כדי להוות מדד כל שהוא לדירוג מחבלים על-פי מידת רצחנותם הנפשעת. כולם רוצחים. כולם בני מוות. כולם - דינם גרדום. ובהינתן עובדה זו, בשל העדר עונש מוות בישראל ומשום חוסר היכולת לקיים משפט צדק שבו מענישים 'עין תחת עין', ברור לכל כי יום יבוא וגם הנתעבים והבזויים שבקרב המחבלים המרצחים ייצאו מהכלא שבו הם כלואים.
גם התביעה הישראלית, מוצדקת ולגיטימית כשלעצמה, לפיה יורחקו מי שנתפסים על-ידי ישראל ומוגדרים על-ידה כמסוכנים במיוחד על ארץ גלות רחוקה, מחוץ לשטחי יהודה ושומרון היא, נכון לעכשיו, מכשול מיותר שישראל מערימה בדרכה-שלה.
לווייני ביון משוכללים להדהים ואמצעי מעקב חדשניים אחרים הופכים כל פירור הנע ונד ב"שטחי הרשות" גלוי לעיניו של המודיעין הישראלי. ישראל חזקה מספיק, צבאית וטכנולוגית, כדי לאפשר לעצמה לשלם גם את מחיר שחרורם של מחבלים מבחילים במיוחד לשטחי יהודה ושומרון.
גלעד שליט כלוא במרחק הד מישראל. הוא שבוי מתחת לאפה. ובכל זאת - גם מי שאינו איש צבא מובהק, יודע כי הלכה למעשה אין כיום ומן הסתם גם לא תהיה בעתיד אופציה מבצעית מעשית ממשית, בת ביצוע ובת סיכוי, לחלצו מהשבי. גם זו צריכה להיות סיבה להעדפת שחרורו בדרך היחידה האפשרית, הדרך המוצעת, פתוחה וגלויה, מונחת כל העת על השולחן - שחרור מחבלים תמורתו.
נכון לעכשיו, ישראל מתמידה בסירובה לשלם את המחיר הנדרש, אולי מתוך תקווה עמומה להפחיתו או, לחלופין, למצוא מנופי לחץ חלופיים, אשר יחייבו את החמאס לשנות את תג המחיר ולהוזילו. זה לא יקרה. לא בעתיד הנראה לעין. לא בשלב שבו "מפרפרים חייו" באפלת מרתף עזתי.
אלוהים. שחררו אותם. שחררו אותו. תנו לשמש לעלות מהמחשך הגיהנומי שבו כלוא גלעד שליט, לא רואה אור יום.