והנה, עוד פעם, כמו במחזור כמעט מדויק כל כמה שנים, מתנחל הפולמוס על כספי האברכים החרדים בכותרות ובשיח הציבורי, והטונים קופצים בכמה אוקטבות. לפעמים אף נדמה כאילו על החברה הישראלית הוטל מהאל אותו העונש שהוטל על סיזיפוס - אנו סוחבים את הדיון הזה כל פעם במעלה ההר והוא מעצמו נופל פעם נוספת לתחתיתו, ואנו נדונים לגלגלו בחזרה למעלה וחוזר חלילה, עד אין קץ.
ומה לא נכתב או הוגד על אותם הכספים?! לכל איש ציבור, פוליטיקאי ופובליציסט היה ויש כמובן מה לומר בנושא; אם זה על עניין האפליה שמתן כספים אלו מדגישים, ועל הסטודנטים הלא חרדים שאינם נהנים מזכויות כגון אלו. אם זה על טובתם של החרדים עצמם ועל ישועתם הכלכלית אם יסכימו הם להיכנס למעגל העבודה. אם זה על הנטל הכלכלי שכספים אלו יוצרים על משלמי המיסים ועל המדינה, ואם זה על החובות הלאומיות שהחרדים לא ממלאים אך עדיין דורשים את הזכויות.
אך בניגוד לשאר הטענות הנ"ל החלטתי לבדוק דווקא מנקודת מבט דתית/הלכתית את הנושא של קבלת כספים על לימוד תורה, ולבדוק האם החרדים עצמם נאמנים בנושא הזה להלכה שאותה הם כביכול מייצגים.
ובכן, אם לפנות כבר למקור הלכתי, יהיה זה כמובן למקור הגדול ביותר, הלא הוא חיבורו המונומנטאלי של הרמב"ם, "משנה תורה". שם מצאתי דברים די חריפים, בלשון המעטה. וכך הוא כותב:
- "י: כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד ציוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות: יא: מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו. ומדת חסידים הראשונה היא. ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב".
התלמוד במסכת קידושין דף כט עמ' א מביא ברייתא:
- "דתנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות".
החכמים הבינו שאם לאדם אין מקצוע ולא יידע איך להתפרנס, הרי בסופו של דבר הוא יגזול את כספו של הציבור.
הרמב"ם עצמו (כמו הרבה מחכמי ישראל), כידוע, דבק בחייו האישיים בהלכה זו ולא התפרנס מלימוד התורה אלא ממסחר ורפואה, ובכל זאת הוציא מתחת ידו ספרי הלכה, פירוש, פילוסופיה ורפואה, ונחשב עד היום כאחד מהחשובים שבחכמי ישראל (לא רק).
למען האמת האובייקטיבית צריך להזכיר שכמה מהפוסקים היותר מאוחרים נרתעו מדבריו החריפים של הרמב"ם והתירו במקרים מיוחדים לקבל כסף על לימוד תורה, אך ודאי שהם לא התכוונו להלך הרוח ששורר כיום בקהילה החרדית, בה לימוד התורה בלי לעבוד הפך לאידיאל של כל תלמיד ישיבה, ומוסדות החינוך החרדיים אינם מקנים את הכלים הדרושים לבני הנוער להפוך לכשיגדלו לאנשים מתפרנסים שלא תלויים כעול על כתפי הציבור ומלסטמים את הציבור, מתעלמים בגאווה מהציווי החז"לי של לימוד האומנות.
רבנים ואנשי ציבור דתיים צריכים לקום ולהגיד את האמת. חוץ מהנזק הכלכלי שאברכים אלו גורמים למדינה ולציבור בכלל, חוץ מתחושת האפליה שכספים אלו מעלים וחוץ מהמירמור הצודק של העם נגדם - יש כאן סטייה רצינית מערכי היהדות, אותם ערכים שהחרדים כביכול נלחמים בשמם. יש כאן צביעות של ציבור שלם שעיוות לגמרי את התורה וההלכה לצרכיו שלו.
יעשה בצדק ובחוכמה ראש הממשלה אם לא ייכנע לאיומים הקואליציוניים ויתקן עוול מוסרי ויהודי שקיים, כמו שהוא בעצמו אומר, עשרות שנים.
