כפר קאסם - לזכור ולא לשכוח!

השבוע ימלאו 54 שנה לטבח בכפר קאסם. נזכיר: ביומה הראשון של מלחמת סיני, 29.10.1956, ירו למוות חיילי משמר-הגבול ב-59 מתושבי הכפר, כולל נשים וילדים, לאחר שחזרו מעבודה בשדות לאחר שעת העוצר - שעה שכלל לא נמסרה להם. היום האמת כבר ידועה: היה שם אכן טבח, ולא "אירוע מקרי", היה שם רצון להמשיך את נישול הערבים, והיה שם ניסיון להשתיק את הסיפור, ואחרי שנחשף - לטייחו. העצוב הוא שכל הסיפור אירע כעשור אחרי זוועות השואה, והמבצעים היו אלה שהתיימרו לייצג את העם היהודי. זה עצוב וכואב, ולרבים זה גם לא מובן, אבל לדידי אין בכך שום סתירה. ומדוע? הציונות - מרגע בואה לעולם (בסוף המאה ה-19), חפצה בהקמתו של עם חדש ומחוספס. על כך לא חלקו ביניהם מעולם פלגי הציונות. כולם רצו עם שיידמה לאומות העולם האגרסיביות יותר; עם שישיל מעליו את רכרוכיות שומרי המצוות, שעיקרון הציות לאומות העולם היה טבוע בהם כציווי תורתי; עם שיוכיח לשאר האומות כי גם היהודים החדשים יכולים להיות כובשים, ולא רק תלמידי חכמים או סוחרים; עם שלו צבא של כיבוש, שיעשה לנכבשים החדשים את מה שאומות העולם עוללו ליהודים. אנשי בית"ר אף הרחיבו בדמיונם וייחלו ל"עם אכזר". הרעיון הזה קרם עור וגידים בקונגרס הציוני הראשון בבאזל, המשיך עם קום המדינה באכזריות כלפי יהודים תימנים - גניבת ילדים וכולי - וב"קליטת עלייה" בדרכי אפליה וטרור, והגיע לשיא במבצע גירוש ערביי ישראל תחת סיפור "הבריחה". טבח כפר קאסם היה המשך טבעי לרעיון הציוני של "גזע גאון ונדיב ואכזר", עם סמל ה"סברס" העוקצני לבניו החדשים. המחשבה הציונית הפוכה ממה שדרשו חז"ל - "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". המחשבה הציונית החדשה אומרת "מה שעשו לך עשה לחבריך, וביתר שאת". כך זה היה אז, וכך זה ממשיך היום. יהודי אמיתי, שומר תורה ומצוות, חייב להתנער מהרעיונות החייתים והכופרים הללו. התפישה הזו רק הולידה הרבה קורבנות אדם, ששום עבודה זרה בעולם לא הצליחה להתחרות בה. הטבח בכפר קאסם הוא חמור כי נערך בריבונות של מדינה רשמית, ועם הכשר רשמי. המקרה הזה חמור משום שניסו להשתיקו בהוראה ממלכתית. המקרה של כפר קאסם הוא חמור גם משום ששנים רבות ניסו למנוע מאבלי הטבח להקים אנדרטה לקורבנות בכפרם. הטבח בכפר קאסם אינו יכול להסתתר מאחורי "ימין סהרורי ושולי", או מאחורי טענה ש"החיילים היורים היו בסכנת חיים". טבח כפר קאסם היה אמנם "ראשית צמיחת גאולתנו" עבור העם החדש, "גאולה" הנמשכת עד ימים אלה. טבח כפר קאסם נעשה תחת איפול של משטר צבאי ששלט במגזר הערבי (עד 1966), ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". פרס לדורי ולאבנרי קצת מוזר בעיניי שאירועים כ"יום האדמה", "סברה ושתילה" או פרוץ מלחמות לבנון לדורותיהן - מצאו אזכור רציני למה שאירע בהן, ואילו בפרשת כפר קאסם איש אינו מתאמץ לכנס ב"יום השנה" יהודים רבים ולהוכיח "אחווה יהודית-ערבית". באותם ימים אפלים, כשמפא"י הייתה מפא"י, וכשהש"ב, המשטרה והמפלגה היו בשיא כוחם, בלטו שניים שגלגלו את האמת החוצה. אחד מהם היה בחור צעיר בשם לטיף דורי ממפ"ם - שמפלגתו קיבלה ממנו את המידע, אך שתקה (דורי פעיל עד היום במרצ), ועיתונאי צעיר בשם אורי אבנרי - שעקף את הצנזורה והסתכן בחייו כשהעביר את המידע לעיתונות החוץ (אבנרי כותב ב"על צד שמאל"). לשניהם אני מציע להעניק את "פרס ישראל לשלום", בדומה לפרס "חסידי אומות העולם" שמעניק "יד ושם". ולסיום, הגיע הזמן שהפרשה תופיע במלואה, על פרשניה ומפרשיה, בספרי הלימוד ב"חינוך הפתוח" ו"החינוך הדמוקרטי" בישראל ה"נאורה".