מתפכחים לרגע

שבת בבוקר (6.11.10) ואני גולש באתר "וואלה!". שתי כותרות העבירו זרם חשמלי באצבעותיי. הראשונה מתייחסת לאמנים שמאלנים הקוראים לחבריהם בפעם המי יודע כמה, להטיל חרם על הופעות באריאל, והכותרת השנייה מתייחסת לידיעה מעזה, לפיה בכיר חמאס מחמוד א-זהאר מבטיח לצאן מרעיתו בח'אן-יונס כי "הנוכחות הישראלית בפלשתין תסתיים בקרוב, בזכות ההתנגדות", ובפנייה ישירה ליהודים הוא אמר (ציטוט): "ציונים, אין לכם מקום בינינו ואין לכם עתיד בין האומות. אתם עומדים לחלוף מן העולם, ואנו נשוב כמנצחים לארצנו ולאדמתנו אותה גזלתם מאדמתנו". קראתי ושאלתי את עצמי: האם האמנים הקוראים להחרים את אריאל לא מבינים שהטרוריסט מחמוד א-זהאר מתכוון גם אליהם? לא! הם לא מבינים. וגם אם יבינו - לא יפנימו. מנגנון ההדחקה של כל אחד מהם, הופך כל ידיעה על "חלום פלשתין מהים עד הנהר" לסתם ידיעה, או לידיעת "ספאם". ביום חמישי האחרון (4.11.10) התראיין תא"ל (במיל.) יוסי קופרווסר אצל גאולה אבן וסיפר על ההסתה והדה-לגיטימציה של ישראל - לא של הכיבוש!- במערכת החינוך הפלשתינית... בגדה! בערב, בחדשות סופשבוע, הידיעה קיבלה תמונות וקולות. הופיע יהושע סובול. דווקא הוא, ששכח מה אמר ליואב גרינברג בימי מלחמת לבנון השנייה. "התבדיתי", הוא אמר, "המציאות טפחה על פניי, ואני מקווה שהיא טפחה על פניהם של רבים מעמיתיי למחנה השמאל. אם היינו ממשיכים עוד קצת לנמנם, האסון היה גדול בהרבה". ולאלה מבין הקוראים, שלא ידעו את מקור הטעות, הסביר סובול: "אני מוצא שדעותיי היו מבוססות על משאלות לב" (ידיעות אחרונות, 27.7.06). מדהים שהשמאלנים מתפכחים לרגע ונבהלים. סובול אינו היחיד. שורות אלה עניינן שמאלנים שהתפכחו ונבהלו. לא משום שטעו, אלא משום שהתפכחותם בודדה אותם. הביטחון שהקבוצה משרה על היחיד השמאלני, הוא רב, אפילו שכל העדר טועה ותועה. שוב ושוב מסתבר שלהיות צודק מחוץ לעדר, יותר קשה מאשר להיות טועה בתוך העדר.