ייהוד הגליל - זו הגזענות

עיתון "הארץ" הוא כידוע עיתון ליברלי ומכובד, וכדי להוכיח את הליברליות שלו הוא נותן במה גם לדעות לא כל-כך ליברליות, למען הליברליות. אתמול (9.11.10) פרסם העיתון את מאמרו של רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, שמואל אליהו. אותו רב פרסם זה לא מכבר, ביחד עם עשרים רבנים נוספים, קריאה לתושבי העיר צפת להימנע מלמכור או להשכיר בתים או דירות לערבים. מאחר שקריאתו זכתה לכמה דברי ביקורת קלושים מבין אזרחי המדינה המחשיבים עצמם לליברלים, טרח הרב להסביר את קריאתו לקוראי העיתון הליברלי על-מנת לפקוח את עיניהם. יש להודות שהוא הצליח לפקוח לפחות את עיניי. ואלו הם עיקרי ההסבר של הרב אליהו: א. מגורי ערבים בצפת מנוגדים למדיניות "ייהוד הגליל" של הממשלה, שמטרתה היא לשמור על הרוב היהודי בגליל, כדי לשמור על האופי של המדינה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית"; ב. מטרתם של הערבים היא להשמיד את ישראל; ג. אחת הדרכים להשמדת ישראל היא השתלטות של ערבים על הקרקעות בישראל; ד. הערבים בונים עשרות אלפי וילות על קרקע מדינה וקרקע פרטית, בלי התחשבות בבעלות על הקרקע או בשמירה על הסביבה, ובלי תשתיות; ה. הערבים מציעים עבור הדירות בצפת מחירים גבוהים ממחירי השוק, והדבר מלמד על ניסיון השתלטות בעידוד גורמים עוינים; ו. המנטאליות וסגנון החיים של הערבים מבריחים את היהודים הגרים בשכנותם; ז. גם הפלסטינים נמנעים מלמכור קרקעות ליהודים. המאמר מבהיר ללא כל ספק שהרב יודע מהי משמעותה של "מדינה יהודית". ספק רב, והרב לא ניסה אפילו להסביר לנו האם הוא יודע, והאם בכלל חשוב לו לדעת, מהי משמעותה של "מדינה דמוקרטית", בתוך הקלישאה "מדינה יהודית ודמוקרטית". "מדינה יהודית", על-פי הרב, היא מדינה בעלת אופי וזהות יהודית. כדי לשמור על האופי והזהות היהודית יש לשמור על הרוב היהודי במדינה בכלל, ובגליל ובנגב בפרט. כדי לשמור על הרוב היהודי צריך לחוקק את חוק השבות, המעניק אזרחות אוטומטית ליהודים בלבד. כדי לשמור על הרוב היהודי בכל אזורי הארץ, ובייחוד באזורים שבהם קיים מיעוט ערבי גדול, צריך "לייהד" את הגליל ואת הנגב. כדי לייהדם יש לעודד התיישבות של יהודים בגליל ובנגב, ולמנוע התיישבות של ערבים שם. זאת יש לבצע גם באמצעות הפקעת אדמות של ערבים, מניעת אישורים של תוכניות מתאר של ישובים ערביים, מניעת היתרי בנייה לערבים, הריסת בתים ומסגדים של ערבים, והחנקת ישובים ערביים. עד כאן האידיאולוגיה של "המדינה היהודית". בתוך כל הבליל האידיאולוגי-פטריוטי הזה, מבליע הרב את הנימוק העיקרי לקריאתו ליהודים להימנע מלמכור ולהשכיר דירות ובתים לערבים: "יש עובדה שלא נעים לכתוב עליה", מצטנע הרב הרגיש, אבל "המנטאליות וסגנון החיים של הערבים מבריחים את היהודים הגרים בשכנותם". האם אנו טועים בהרגשתנו שכבר שמענו טיעונים מעין אלה, המופנים דווקא כלפי יהודים, בפינות היותר אפלות של ההיסטוריה? זוהי, אם כן, ה"מדינה היהודית" שראש ממשלתנו דורש להצהיר נאמנות אליה, כאשר ברור לכל שדרישה זו מכוונת לערבים בלבד. מדינה יהודית כזו אינה יכולה להיות גם דמוקרטית. מדינה יהודית כזו היא מדינה המבוססת על אידיאולוגיה גזענית, ולכן היא מדינה גזענית. האידיאולוגיה הגזענית, שמאחוריה מסתתרת הגזענות הגולמית של רבה של העיר צפת ושל עשרים הרבנים שתמכו בדעתו, היא פרי הבאושים של ה"מדינה היהודית", והיא צוברת תאוצה בימינו במורד התהום. אין פלא שלא נשמע אפילו קול אחד מבין מנהיגינו, הן בתחום הפוליטי והן בממסד הדתי, במחאה על דברי הבלע האלה. כי הגזענות כבר חרותה בתרבותנו, בנפשנו ובתודעתנו, ואין דרך חזרה.