בספר נחשפות פרשיות מזעזעות שהתרחשו בחדרי-חדרים של בתי החולים הציבוריים, תחת מעטה כבד של סודיות רפואית. בין היתר נחשף בהן שהמתות-חסד אכן מתקיימות בישראל, ושלא הכל שפיר בממלכת הרפואה, בניגוד לתדמיתה המקצועית והמוסרית הטהורה. אחרי ככלות הכל מדובר כאן בתופעה מקוממת, המקשרת באורח פרדוקסלי בין שני מושגים הופכיים: המתה מחד-גיסא וחסד מאידך-גיסא, כאשר פעמים רבות אין המדובר אלא ברצח-ללא-רחמים של חולים סופניים, שלא מרצונם ושלא מידיעתם - דבר הנוגד את ייעודו של מקצוע הרפואה, שתכליתו הרי להאריך את חייו של האדם ולא לקצרם.
בספרו יוצא ד"ר זמיר, בין היתר, נגד המתות החסד, המאפשרות לחולים סופניים לבחור שלא לקבל טיפול ולהביא בכך לקיצור-חייהם. בהמתות אלה הוא רואה פגיעה חמורה בערך קדושת החיים.
אף כי הן, אומנם, התופעה החמורה מכולן, מסתבר על-פי ספרו של ד"ר זמיר, שאלה אינן הביטוי היחיד לזלזול ולחוסר רחמיו של הצוות הרפואי כלפי מטופליו, והביטויים לכך חוזרים על עצמם בספר בוואריאציות רבות ושונות.
ד"ר זמיר מעיד על עצמו כי חווה על בשרו את תחושת חוסר האונים שבאיבוד היכולת להשפיע על הצלת חיי אביו בימיו האחרונים. במקום זאת הוא זכה, לדבריו, ליחס מנוכר ומשפיל מצד הצוות הרפואי - יחס שמנע, לדעתו, את האפשרות להציל את אביו מן הטיפול הכושל שניתן לו, ואשר הביא למותו הלא-טבעי בטרם עת.
מות האב הותיר בד"ר זמיר תחושה מעיקה, שייתכן כי הסתלקותו בלא עת נבעה, בין היתר, מזדון-ליבם של גורמים במערכת הרפואית. זה היה המניע להחלטתו לחקור, כרופא מקצועי, את המקרה הפרטי שלו, בניסיון להתחקות אחר הנסיבות האמיתיות שהביאו למות-אביו. על-פי עדותו, לוותה החקירה בקשיים, שנבעו בין השאר ממאמציו של בית החולים להעלים ולטשטש מידע חיוני מתיקו הרפואי של אביו. אלא שבסופו של דבר הגיע ד"ר זמיר למסקנות ברורות באשר לנסיבות הסתלקותו של האב. מלבד מקרהו המצער, הוא אסף גם עדויות של אנשים אחרים, שעברו חוויה דומה בבתי-חולים שונים ברחבי הארץ, תוך שהוא מסתייע במידע שנחשף באמצעי התקשורת, עד שהתגלתה לנגד עיניו התופעה במלוא ממדיה המפלצתיים.
המידע הרבגוני והייחודי, המרוכז בספר, הופך אותו, בנוסף לאוסף של סיפורים אישיים, גם למדריך רפואי-משפטי, העשוי להועיל לכל מי שבריאותם וחייהם, שלו ושל בני-משפחתו, יקרים לליבו.
