חלום ומציאות מתערבבים בסיפוריה של מרגלית מתתיהו בספרה החדש "הספק" (בת אור 2010). הדמויות הנקרות לעיני הקורא מזוהות כאיש וכאישה החומקים לפגישה לילית במסדרון חשוך באמצע הלילה. חלומות רוקמים מסע ארוך ומתבונן אל הזהות העצמית של המספרת. יש חיפוש של זהות, מפגשים אקראיים מחפשים יציבות, בית רגשי ומולדת רחוקה מטלטלים את המספרת לכל כיוון. אומנם היא ילידת הארץ, דור שני לניצולי שואה מיוון, הכותבת בשתי שפות: עברית ולדינו. גם בסיפורים האלה שלה יש נגיעות עמוקות בהווי שורשי ביוון. הנוסטלגיה מתרפקת על החולף בגעגוע מתמשך, שדווקא בסיפורים מקבל ממד נצחי באהבת המילה הכתובה.
חיפוש קשר וחיפוש הבית שנעקר משורשיו מופיעים היטב בסיפורים. פגישות מקריות של ההווה מקבלות משמעות רבת פנים וגוונים במחשבותיה של המספרת.
"האם אספיק עוד לאהוב שוב לפני שהאור ילך ויעלם ויבוא החושך" (עמ' 14). "השפה היוונית התנגנה כמו מוזיקה באוזניי. ריחות בית הילדות והצלילים העלו דמעות בעיניי. אני ביוון. חזרתי אליה. אחרת" (עמ' 24). המספרת מיטלטלת בין הווה מעורפל לעבר קודח אהבה. משמרת בתוכה געגוע לקשר שהיה. החיים הם צירוף מקרי, גם האיש משדה התעופה מחפש קשר שהיה לפני המלחמה. סיפורו משמש כמראה רבת פנים לסיפורה של המספרת. החיים אינם חידה. הם מראה לנפש הכמהה לדעת שכרון אהבה בשנית. פגישות אקראיות משמרות גורלות בודדים.
איש רוצה לטהר את שמו ולחשוף זהותו המוסווית בעת גסיסתו ממחלה סופנית. החיים תלויים על בלימה, אך יש מי שיודע להכיל את הבלימה ולגרש את הספק ממחשבותיו. "באווירת החדר היה משהו ארעי, תחושה של אי שייכות למקום... עכשיו כל חלומותיו מקופלים במילה אהבה" (עמ' 56).
אישה אובססיבית לשקיות אריזה מחנויות שונות בעולם. נקשרת אליהן ומעניקה להן חיים כמו בוראת אותן בלבוש שונה בהווי חייה. "איך דבק בה השיגעון הזה?" (עמ' 60). איסוף השקיות היווה תרפיה לנפש. יש העוסקים באיסוף נעליים, באיסוף בולים ויש האוספים שקיות אריזה ממותגות ומקפידים לסדרן בארון זו על גבי זו כמו קיפול בגדים. זו אובססיה שיוצרת אשליה מהתקפות הזעם של אב המשפחה. נתק ובריחה יוצרים אשליה אל עולם אישי. עולם חבוי בתוך עולמה של הדוברת בסיפור "האוסף". במה שקית אריזה חדשה יכולה להחליף קשר אנושי? המענה לקושייה זו טמון בקשר האובססיבי של האם לשקיות האריזה. כמו האם ככה הבת. הולכת בעקבות האם. נושמת אריזת שקיות המקפלת עבורה זיכרונות מעבר אל ההווה. השקיות הארוזות מקבלות חיים בריקוד שיוצא ממנה בסערה. מתוך הסערה נולדת תחושה של החמצה.
אישה מצפה לקשר אקראי במסדרון של חדר מדרגות "הייתה חומקת אליו בלילות, לא לביתו, לא לחדרו, לא למיטתו. בשלוש אחר חצות הייתה חומקת אליו לחדר מדרגות" (עמ' 68). סינדרלה של חצות, ידעה שבשלוש לפנות בוקר הוא שלה. כמיהה לאהבה יציבה - זה אחד המוטיבים המתפתח מסיפור לסיפור וחושף את הנגיעה בכאב העלבון, הדחייה והאכזבה בחיי היומיום. בחלום נוצרת פנטזיה של אהבה לוהטת כאש הממיסה שני אנשים והופכת אותם לגוף אחד. הכמיהה לקשר זוגי דומה בכמיהה לבית יציב. בכל הסיפורים יש תפאורה של תלישות ממקום למקום. אפילו הזכרונות שמופיעים בסיפורים אחרים לא נאחזים במציאות אלא נבלעים בתוך אפלולית של חדר בבית מלון ("פגישה", עמ' 73).
האפלולית היא בת לוויה של הלילה. כל המאוויים של הדוברת בסיפורים מתגשמים בלילה. היקיצות מתוך חלום הן יקיצות למציאות עקרה. מציאות המבליטה את תחושות הזרות והניכור של הלב הצמא לקשר של אהבה. הצימאון לחיים יציבים מחדד את עוצמת הערגה, רק מגביר אי-שייכות למקום שבלב ולמקום של חיים בסביבה קרובה. ספר מומלץ לאוהבי הפרוזה. מחיר מומלץ לצרכן 58 ש"ח. ניתן להשיגו ברשת "סטימצקי", "צומת ספרים" ו"דורון ספרים" ברחבי הארץ.
