אותי זה מרגיז.
אני מנוי על
ידיעות אחרונות. מנוי ותיק ומשלם 114 שקל לחודש בעד העיתון בצירוף מגזין פנאי פלוס.
מועד החידוש מתקרב ומן העיתון הודיעו לי (כחוק) שמועד הסיום מתקרב. השבתי במייל, כי אני מוכן להאריך את המינוי לשנה נוספת באותם תנאים. פשוט וקל.
ההמשך היה קצת שונה מן הרגיל. התקשרה מוקדנית בעלת קול צעיר ונוכחות נעימה והודיעה לי שהיא מוכנה להאריך את המינוי לשנה נוספת, אבל במחיר של 134 ש"ח.
מכיוון שהשנה המדד כמעט לא עלה וההתייקרות הזאת נראתה לי בלתי סבירה, הודעתי שאני רוצה לשקול את המשך הידידות שלי עם העיתון. לפיכך, אני מבקש להפסיק את המינוי בבוא המועד.
כאן, התגלה מכשול נוסף ביחסים. המוקדנית הודיעה לי, שבהתאם לנהלים של ידיעות אחרונות, אינני יכול להודיע עכשיו על הפסקת המינוי. אני צריך לחכות עד סמוך למועד הסיום.
מוקדנית יקרה, מדוע אני צריך לנהוג לפי הנהלים של העיתון?
אחרי שהתפלאתי קצרות, הודעתי למוקדנית חד-משמעית: אני מבקש שידיעות אחרונות יתנהג לפי הנהלים של יאיר דקל. אני מודיע לכם כעת על הפסקת המינוי. אינני משלם בעד העיתון אחרי המועד.
נדמה לי שידיעות אחרונות לא לבד. גם חברות הסלולר, ספקי הטלוויזיה וגורמים גדולים אחרים נוהגים בנו, כאילו אנחנו צריכים לרקוד לפי החליל שלהם. אני לא.
סוף טוב
ידיעות אחרונות נכנע וקיבל את "נהלי יאיר דקל". העיתון יסופק לי במשך שנה נוספת במחיר הישן.
