בואו לא נדבר פסיכולוגיה. בואו נעשה קונסיליום בלי מומחים. נדבר בינינו, בין אנשים פשוטים, המבחינים במה שהם רואים ואינם יודעים איך קוראים למה שהם רואים בלטינית. מה הם אומרים כשמצד אחד הם רואים "רוקדים עם כוכבים" ומודים כי התוכנית קלת הרגליים והלבוש הזאת כובשת תשומת ליבם של מיליונים ומצד שני הם רואים נשים עוטות מלבושים נזיריים, עולות בפתח האחורי של אוטובוסים וגברים זהירים לבושי שחורים עולים בקדמת הרכב המופרד? באותה מדינה.
מה הם אומרים כשהם שולחים את בניהם לשלוש שנים של מדים ושל יזע בחולות ועל הגבעות, ושל מארבים ושל דם לא עלינו שניגר והשכול אל מולו שותק כי אין לו מילים לצעוק את עצמו, ומה הם אומרים כשהם שולחים בה בעת עשרות אלפי נערים להתאברך בכוללים ולהישבע עם רבניהם כי הם משולים כלוחמים, אלה בחזית החומר ואלה בחזית הרוח? באותה מדינה.
מה הם אומרים כשהם עדים לשיח הלכה למעשה בין חוגים שאין כמותם ליברלים ודמוקרטים ברוב ארצות תבל, לבין חוגים המגנים ליברליות ומתגוננים מפניה בחקיקה הרואה בפרנויה איתות אזהרה מן השמים? באותה מדינה.
מה הם אומרים על הורים המשלמים, כי הם יכולים, עשרות אלפי שקלים בעבור חינוך פרטי, כדי להבטיח כי המוביליות של דור הבנים והבנות שהם העניקו בחסדם לעולם תביא אותם עם התבגרותם אל העשירונים הכלכליים העליונים, ועל הורים שאינם יכולים להבטיח לצאצאיהם נגישות לחינוך שיגאל אותם מסיבוב חוזר בסמטאות העשירון התחתון, ואלה גם אלה מסבים לשלחנו של האוצר, אלה נוטלים מלא חופנם ואלה קובצי אל יד בעוניים? באותה מדינה.
מה הם אומרים על פורצי הדרך אל האקדמיות בעולם, אל השווקים הפתוחים, אל תעשיות ההיי-טק והפרמצבטיקה, אל האמנויות והתרבות, ומה הם אומרים על המיליונים הלומדים לפרש פירוש מזויף את נבואת ההארה ששם אדון הכל בפי בלעם - "הן עם לבדד ישכון" ולהתגנדר בכך שהם מושבעים ועומדים להציל את המדינה מן הגויים שבתוכה ושמקיפים אותה? באותה מדינה.
מה הם אומרים על המילון הישראלי שרשם ערך "עוז" על עיטור גבורה ומסירות-נפש עילאית בהגנה על ישראל ובמאבק הרואי על קיומה, ועתה הוא רושם ערך "עוז" על יחידה המחכה לפקודה לגרש ילדים והוריהם מפני שהם מהווים איום אפוקליפטי על עתידה היהודי של ישראל? באותה מדינה.
מה הם אומרים על כך שימין ושמאל שירדו לעולם כאחד, עם כל דומם, צומח, חי ואדם, הפכו בארץ הזאת לכינויי אתיקה ומוסר וטוב ורע וישר ועקום ונאמן ובוגדני, עד שאדם שפונה בדרכו אל מחוז חפץ, בין ימינה בין שמאלה, חושש לבטא כיוונו שמא יישא שם רעה נוראה או שם טובה עליונה לשווא על שפתותיו. באותה מדינה.